Shekalim תרמ"ד 2

איתא בגמ' כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. פרשנו כפי מה שממעטין בשמחה באב. כך מרבין בשמחה באדר כדכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים וכתיב נהפך לאבל מחולינו. פרשנו כי מה שהיו יכולין להשיג בזמן המקדש בכח השמחה. משיגין עתה ע"י אבילות. ועיקר השמחה באדר הי' בהכנת השקלים לתרומת הלשכה וכל העבודות וההכנות לביהמ"ק הביאו שמחה. כמ"ש משוש כל הארץ שמשם השמחה יוצאה לכל העולם. וגם עתה שאין לנו בפועל עבודת ביהמ"ק אבל הרצון והתשוקה צריכין למצוא גם עתה. ואיתא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ויתכן שגם בסדר הדורות מצרפין בשמים הרצונות שבלבות בנ"י גם עתה לאותן הדורות שהיו מקיימין בפועל. ויתכן לומר שע"י שחטאנו בעוד המקדש קיים ולא הי' העבודה בשמחה ורצון שלם כראוי. לכן צריכין עתה לתקן ברצון ותשוקה בלי עבודה בפועל. ובימים אלו מתעורר הרצון והנדבה בלבות בנ"י כדאיתא משמיעין על השקלים היינו כדכתיב שמעי בת בנ"י שנק' בת נדיב שהם יכולין לשמוע הקולות והתעוררות שיש משמים. ושכחי עמך כו' היינו דמסיים ועל הכלאים להיות הנדבה והרצון בלי פסולת ותערובות רצונות אחרים רק לשמים לבד: