Shekalim תרנ"ג 2

ואיתא באחד באדר משמיעין על השקלים והכלאים. הרמז דכ' צדקה תרומם גוי. הוא לשון רוממות ולשון הפרשה והבדלה כמו תרומה. ולכן הוא באדר סוף השנה. כי ניסן ראשיתן של בנ"י. וברגלים צריכין שמירה. כענין שכ' רגליה יורדות מות וכתיב ואתה תשופנו עקב. אכן ע"י הצדקה שנתנו בנ"י שקלים באדר. נתרוממו. כמ"ש תשא את ראש בני ישראל. וזה החודש מסוגל לזה שנהפך מיגון לשמחה. וכבר כתבנו במ"א כי הצדקה לשמה הוא מיוחד לבנ"י. שאין ענין לשמה באומות כמ"ש חז"ל עכו"ם אדעתא דנפשי' עביד ובזה נבדלין מסט"א. וז"ש ויקחי לי לשמי. עי"ז תרומה. שיהיו נבדלין מתערובות כנ"ל. וזה על השקלים ועל הכלאים כמו בית הכלא להיות ניצולין מבחי' תשופנו עקב. וכ"כ וצדקה תציל ממות. וכמ"ש במ"א הרמז היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו שהוא תיקון הרגלים ודרגא תחתונה. ובמצות שקלים נתקיים מ"ש מקימי מעפר דל כו' להושיבי עם נדיבים. דכ' והדל לא ימעיט. והיינו עני בדעת שיש לו התחברות לכלל ישראל בנדבה זו. ירים אביון כמ"ש תרומם גוי: