Shekalim תרנ"ג 1

בענין השקלים עשרים גרה השקל כו'. דכתיב מה יפו פעמיך כו' בת נדיב בתו של אברהם אע"ה שנק' נדיב. כי זה הנדיבות בישראל הוא מושרש מן האבות ולכן הוא בצמצום הדל לא ימעיט והעשיר לא ירבה. כי העיקר למצוא כ"א הנקודה הנטועה בו בכח האבות. אך לכ"א ניתן הסתר. ויש מי שברוב חכמה משיג הנקודה. ויש במיעוט מעשים. לכן אין שכר כל א' שוה. אבל התכלית למצוא הנקודה שלו. לכן בפנימיות כ"א. יד כולם שוה. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל כי גרה הוא לשון המשכה. לכן מעה נק' גרה. כי הוא כסף חשוב שנמשך האדם אחריו ודפח"ח. ונראה כי עשרה גרה הוא ביטול הי' מדות שנמשך כח זה לבנ"י מעשרה נסיונות שנתנסה אאע"ה שהי' נכלל בזה ביטול כל העשר מדות ומכולם נשאר הארה לכלל ישראל. ונראה כי עשרים גרה הוא. למשוך עצמו מעוה"ז בכל בחי' הי' מדות. ועשרה להימשך אחר עשרה מדות רוחניות. ולכן המבוקש מהאדם מחצית השקל הוא היציאה מגשמיות. ועשרה עליונות באים ממילא בסייעתא דשמיא. ותלה הכ' עליות רגלים בזה הנדיבות כי בכח זה זכו לראות פני ה'. ולכן נק' נשיאת ראש ולכפר על נפשותיכם. כי בשעת מתן תורה קודם החטא היו כל בני ישראל בני עליה. וכמ"ש אמרתי אלקים אתם. והיו מוכנים לעלות תמיד אל ה'. כמו שהי' במשה רבינו ובאליהו שהיו מוכנים לפשוט צורה לעלות אל ההר ולחזור להתלבש בזה העולם. כמ"ש שהי' חירות מן המיתה. ואחר החטא נתן לנו הקב"ה העצה להתקרב אליו ע"י ביהמ"ק והקרבנות. ונתקיים זו הראיה בשלש פעמים בשנה. ולכן היו תורמין הלשכה ג"פ בפרוס הפסח ועצרת והחג. שעי"ז הנדיבות זכו לראות פני ה' כנ"ל. לכן אחד בניסן ר"ה לרגלים שבו ר"ה לתרומת שקלים: