Emor תרס"א-תרס"ב 3

בפסוק ולא תחללו את שם קדשי. כי הקב"ה חתם שמו ית' באיש ישראל וצריכין לשמור זו הנקודה שלא לעשות זה הכח חולין. ובאותן עבירות שחייבין למס"נ עליהם. בהם תלוי זה השם. וכמו דאיתא דרשע גמור שוכח את שמו שכל השם סר ממנו. ולכן נסמך בכתוב בנקבו שם יומת וסמיך לי' ואיש כי יכה כו' נפש אדם כו' שבנפש ישראל שורה השם. וכמו שצוה הש"י שלא לחלל השבת לפי שבו חתם את שמו. וכמו כן באיש ישראל. וזה סמיכות שבת ומועדות אל ולא תחללו. וכתי' אות היא ביני וביניכם. אות ממש משמו ית' בשבת ובנפש אות ברית קודש. ואומרים בקידוש ורצה בנו כו' זכרון למעשה בראשית. הענין הוא כי עיקר המכוון במעשה בראשית בשביל בנ"י שנק' ראשית. פי' מעשה בראשית כמ"ש בראשית ברא וא' חז"ל בראשית נמי מאמר הוא. והוא המאמר שכל הבריאה נעשה בהתפשטות זה המאמר והוא בחי' הראשית עיקר רצונו ית"ש. ובזה יש חלק לבנ"י ונק' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. וז"ש כבר רצה האלקים את מעשיך. ולפי שמעשה איש ישראל חשוב לפניו ית"ש צריך איש ישראל לשמור המעשים והכח פנימי שחתם בו הש"י. וזה העדות על ישראל. בהנחילו לנו יום מנוחתו. וכבר כ' במ"א בפ' בראשית מזה באורך. וכפי מה ששומרין זה הכח חל הקדושה על האדם. ובכח זה השם שניתן בישראל באומרו אנכי ה' אלקיך יכולין למסור נפש למעלה מן הטבע כמ"ש ונקדשתי כו' אני ה' מקדישכם כו':