Va’era 5641 תרמ”א
ברש”י חבל על דאבדין כו’. כי חכמים אמרו בשם שדי שיש די באלהותו לכל ברי’. והענין הוא כי ה’ ית’ נתן בהטבע ג”כ חיות אשר יש למצוא בכ”ד הארה אלקיות. רק שצריכין להיות לזה צדיק גדול. והאבות זכו לתקן הטבע כי עדיין לא הי’ להם התורה. והאמת כי התורה ומצות הם סיועים ועצות מן השמים לבנ”י מהכח שלמעלה מן הטבע כמ”ש נר מצוה ותורה אור להאיר תוך חשכת הטבע. וזהו הכח הוא משם הוי’ ב”ה שהוא למעלה מהטבע. אכן עבודת האבות הי’ בכחם כמ”ש ז”ל אברהם הי’ מתחזק בצדקו מאליו. וזה הי’ הקדמה שיזכו בנ”י אח”כ אל התורה. ודבר זה נוהג בכלל ובפרט שכל איש ישראלי כפי מה שמתקן הטבע ומקדש עצמו בעוה”ז זוכה אח”כ לתורה ולסיוע משמים. ובכלל היו האבות הקדמה של תיקון הטבע. לכן הי’ זה חביב מאוד לפניו ית’. וכל הגלות מצרים ושאר הגליות הם ג”כ הכנה שצריך להיות בתיקון הטבע. ועי”ז זוכין אח”כ לגאולה ולתורה שהוא עזר מקודש כנ”ל. ולכן אמר מרע”ה למה הרעותה לעם הזה. פי’ כי לא הי’ בכח בנ”י כ”כ. והי’ נצרך להם עזר עליון. ז”ש לעם הזה דייקא. שאין להם כ”כ כח לתקן בחי’ טו”ר. ונצרך לעורר להם כח מעץ החיים שהיא התורה. והשי”ת השיב כי ההתחלה צריך להיות כן וכמ”ש כבר מענין מאמרם ז”ל שיתף עמו מדה”ר:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_10.2
Rashi (Shemot 6:9) says that Hashem said to Moshe, “It is a pity about those who are lost and no longer found.” Hashem was apparently criticizing Moshe because of Moshe’s complaint against Hashem. Compared to the forefathers, who are lost, they never complained.
The idea is that there are two different interactions that Hashem has with this world. One is with the name Shakai. Our sages explain that this name refers to the concept of “שיש די באלוקותי לכל בריה” – this means that there is a life force of Hashem that can be found in each and every part of creation. However, to reveal this, one needs to be a great tzadik. The forefathers actually merited to repair nature and completely reveal the Godliness in nature. This was appropriate for their generation as they did not have the Torah yet.
The Torah and mitzvos are an extra help, ways that Hashem sends us above nature. As the pasuk states, “The Mitzvot are like a candle and the Torah is light,” these are things that light up the darkness of nature. This comes from the name of Havaya, which is above nature. The forefathers, however, were on a higher level, where they saw the Godliness of Hashem through their own power, as our sages explain about Avraham (Rashi Bereishi 6:9) that he had his own strength to lead the way. This level of the forefathers was actually a preparation for Bnei Yisrael to subsequently receive the Torah.
Indeed, this applies on a general level and also on an individual level. In as much as each person repairs nature and sanctifies himself in this world, this will lead him to get greater help from Hashem. On a general level, as we see that the forefathers were the ones that preceded us and repaired nature. This is why they were so beloved by Hashem.
The entire example of Mitzrayim and all other exiles are also a preparation that one needs to repair nature, and through doing this, one merits redemption and Torah, which is the help from above. Now we can understand Moshe’s ‘claim’ against Hashem, of ‘why have you acted harshly to this nation’, meaning this nation on their level (are not on the level of the forefathers) and they don’t have this ability to completely repair nature and the concept of good versus evil. They really need help from above nature, from the tree of life – the Torah. Hashem replied to Moshe – (it is a pity about those that are no longer found) that really the beginning needs to be done by a person’s own efforts, to merit the help from Hashem.
(We have explained this idea also in the words of our sages, that Hashem wanted to originally create the world with the trait of judgment, but when He saw that it could not sustain, He combined it with the trait of mercy.)
בענין הד’ לשונות של גאולה. כי גלות מצרים לא הי’ במקרה. והי’ כולל בכל חלקי בנ”י בנפש רוח נשמה ג”כ. ומתוך שבנ”י היו משתעבדין כ”כ בעבודת הגוף נאמר להם מאמר זה להודיע כי הגלות ביותר בחלקי הנפש ורוח כו’. ובאמת כן התחלת הגאולה שמקודם מתהפך הגלות של הגוף לגלות של הנפשות עד שזוכין לגאולה. וכשזוכין להתעורר מעט בגלות ולהתאונן על צער הנפש. עד ששוכחין מצער הגוף. הוא התחלת הגאולה כמ”ש ולא שמעו כו’ מקוצר רוח והי’ זה שינוי מעבודת הגוף אל הרוח כנ”ל. וז”ש והוצאתי כו’ מתחת סבלות מצרים שהוא עבודת הגוף כו’ עד וידעתם כי אני ה’ המוציא כו’. כלומר שידעו שיש בשורש הגלות ענין אלקות והוא גלות של השורש כנ”ל והבן היטב:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Vaera_10.3
Regarding the four expressions of redemption, our exile in Mitzrayim was not random; rather, it encompassed all the different elements of the person, as well as the nefesh, ruach, neshama. Therefore, since Bnei Yisrael were so imprisoned with their bodily service to the Mitriyim, they were told about this redemption with the four expressions, denoting how they would be redeemed from all aspects.
The truth is that this is how redemption comes about. First, the exile of the body becomes an exile of the soul, until eventually, one merits redemption. By awakening oneself in the exile and by wailing for the pain of the nefesh, until one completely forgets about the pain of the body, then this is actually the beginning of the redemption.
This idea is seen in the pasuk when it states, ‘they did not listen to Moshe because of shortness of ruach,’ this was actually a change from their focus on the physical suffering.
Therefore, Hashem now said, ‘I will redeem them from the suffering of Mitzrayim,’ meaning from the physical imprisonment, which will reach all the way to ‘you will know that I am Hashem, who took you out of Mitzrayim.’
