Bo 5645 תרמ”ד
במדרש כובד אבן ישראל שנק’ אבן. ונטל החול ישראל שנטלתי כו’. פי’ שהם ב’ בחי’. אבן הוא היסוד שכל העולם נברא רק בשביל ישראל כמ”ש חז”ל בראשית בשביל ישראל שנק’ ראשית. והם יסוד של כל העולם לכן נק’ אבן. וזה הי’ צריך להתברר מקודם ע”י יצ”מ ונפלאות שעשה לנו הקב”ה. ונתברר שבני בכורי ישראל. כמ”ש במד’ שנק’ בכור שנוטלין ב’ חלקים. בעוה”ז ובעוה”ב. ועיקר מדרגת ישראל נתברר אח”כ בקבלת התורה. שזה ונטל החול שהוא חשיבות והתרוממות כמ”ש על כנפי נשרים כו’. וינטלם וינשאם כו’. אבל בחי’ אבן הוא מדרגה הראשונה כנ”ל. והוא בירור החלק בעוה”ז שיש לבנ”י. שהם עיקר יסוד העולם. ובנ”י נבראו להעיד על הש”י כמ”ש אתם עדי. וכ’ אתה הראית לדעת כו’ [רמז לדברים דכ’ בפ’ יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. וכ’ אתם ראיתם כי מה”ש דברתי עמכם והם ב’ ראיות הנ”ל]. וכמ”ש חז”ל בקבלת התורה פתח להם ז’ רקיעים להראות להם כי אין מלבדו ית’. וכמו כן במעשה מצרים הראה להם הש”י כי כח כל הסט”א היא רק ממנו ית’ לכן הוצרכו בנ”י לירד לעמקי תהום ולעלות למרום עליון. להעיד כי הוא ממעל ומתחת. וז”ש ולמען תספר כו’ אשר התעללתי במצרים. פי שכל מעשה המצרים הי’ רק מאתו ית’. ורש”י ז”ל כתב דהל”ל עוללתי. אך התרגום מפרש דעבדית במצרים. ולא שייך עוללתי כי לא מיוחס גוף העובדא אליו ית’. רק הכוונה שכל מעשה הרשעים מאתו ית’ יצאו. ולכן כ’ התעללתי. וזה עצמו נכלל בפרש”י שחקתי. זה שהיו סבורין הרשעים שבכח ידם פועלם. ובאמת הכל הי’ מאתו ית’ כדי להפרע מהם זה פי’ שחקתי כנ”ל. וידעתם כי אני ה’ הוא על חלק הב’ שנודע להם אח”כ בקבלת התורה שהוא הדעת. וזה עיקר מדרגת בנ”י כמ”ש החודש הזה לכם שהתחיל לפתוח להם דרך חדש בעולם וכמ”ש חז”ל שהי’ צריך להתחיל התורה מכאן כו’. רק כדי לתת להם נחלת גוים. פי’ להיות להם גם החלק בעוה”ז ובהטבע. ולכן הוצרך להיות שינוי כל הטבע בעשרה מכות מאחר שהתחיל אח”כ דרך חדש צריך להיות ביטול מקודם לדרך הראשון לעשות בנין חדש:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_13.2
The Midrash, quoting the pasuk (Mishlei 27:3), “A heavy stone and sand has weight,” uses it to describe Hashem’s love and protection of Bnei Yisrael. These two elements of stone and sand refer to two concepts: stone represents the foundation of the world, the basic tenet that the world is created for the sake of Bnei Yisrael. Our sages explain that the word ‘Bereishit’ alludes to ‘Bishvil Yisrael,’ indicating that Bnei Yisrael, called ‘Reishit,’ are the foundation of the world – the stone.
This needed clarification before the Exodus from Egypt through the miracles Hashem performed for us. These demonstrated how Bnei Yisrael, through Hashem’s protection, are His firstborn son. Furthermore, the Midrash explains that Bnei Yisrael are compared to the firstborn who takes two portions of inheritance, receiving the portion of this world and the world to come.
Yet, the primary level of Bnei Yisrael was revealed and clarified at the receiving of the Torah, likened to נטל החול (sand). This alludes to our importance and elevation, as stated during the giving of the Torah when Hashem lifted us up on the wings of an eagle.
This is an even higher level than the comparison to stone. The stone represents the first stage – the clarification of Bnei Yisrael’s portion in this world, that they are the foundation. The mission of Bnei Yisrael is to testify to the oneness of Hashem, as stated (Yeshaya 43:10), ‘You are my witnesses.’ Furthermore, the pasuk states (Devarim 4:35), ‘You have shown to make known.’
Our sages explain that at the giving of the Torah, Hashem opened the seven heavens to demonstrate to Bnei Yisrael that there were no other powers besides Him. In a similar vein, Hashem took us to the lowest levels of this world in Egypt, showing that the negative forces’ power comes only from Hashem.
Therefore, both these experiences aimed to demonstrate Hashem’s oneness above and below. Furthermore, our sages question the word used (Shmot 10:20), ‘So that you shall tell your children all that I have done to Mitzrayim התעללתי.’ Grammatically, the correct word should have been עושלתי, in the past tense. The deeper meaning is not just ‘that I have done,’ but ‘that I have caused to be done,’ demonstrating that Hashem was truly in control.
Rashi explains the word to mean שחקתי, to play, indicating Hashem’s demonstration to the wicked that what they thought was in their power was not. Instead, it was all orchestrated by Hashem for eventual vengeance, demonstrating His oneness.
The pasuk continues, ‘And you shall know that I am Hashem,’ referring to the second part after the receiving of the Torah – the concept of da’as, the deep knowledge of the truth. This is the primary level of Bnei Yisrael, as the pasuk states, ‘This month is to you,’ signifying that Hashem opened a new path for Bnei Yisrael in this world.
Our sages explain, in different words, that the Torah should have started from here, but it began in Bereishit to make Hashem’s strength known to the nations, ensuring they could not claim Eretz Yisrael was stolen. Hashem wanted Bnei Yisrael to have a portion in this world in nature as well. Due to this, Hashem changed the entire nature in the ten plagues, creating a new path and nullifying the old style to build anew.
בפסוק ומלאו בתיך כו’ אשר לא ראו אבותיך כו’ עד היום הזה. פרשנו כבר כי אבותיו של הרשע רואין אחר מיתתם בגיהנם בעונש הבנים. ונראה לבאר הענין דהמדה בבנ”י הוא שכשיש להם שמחה. הקב”ה מביא לאב ואם להיות להם חלק בשמחת בניהם. כדאיתא בזוה”ק בלק על פסוק ישמח ישראל בעושיו. שבנ”י מחזירין השמחה לשמים. ולכן הקב”ה משמח לאבותיהם. אבל כשיש ח”ו יסורים וצער לבנ”י. אין הקב”ה מראה לאבותיהם רק עמו אנכי בצרה ע”ש. ונראה דברשעים המדה להיפוך והטעם ע”פ מאמרם ז”ל בבני ישראל הקב”ה מצרף מחשבה טובה למעשה. וברשעים מצרפין מחשבה רעה למעשה ע”ש. וכל עובדא טובה או רעה נראה שנמצא מזה שורש באבות. רק שיצא עתה בזרעם לפועל אבל בכח נמצא הכל בהאבות. ולכן כשזוכה הצדיק לשמחה יש בזכות זה חלק במחשבה באבותיו ומצרפו הקב”ה למעשה. וניתן להאבות חלק בהשמחה. משא”כ בעונש אין המחשבה נחשב. וברשעים להיפוך כנ”ל:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_13.3
The pasuk states regarding the locusts (Shemot 10:6), ‘They will fill your houses…things that your fathers and fathers’ fathers have never seen until this day.’ We have explained elsewhere (Likutim Bo) that the fathers of the wicked see from their place in Gehinom the punishment that their children receive.
It would seem that, conversely, with Bnei Yisrael, when they have a simcha, a joyous occasion, Hashem brings the (deceased) father and mother to be a part of the joy of their children. This is explained in the Zohar on the pasuk (Tehillim 149:2), ‘Yisrael is joyous with those that make them.’ This means that the joy is lifted up to Heaven, and therefore Hashem makes the fathers also happy.
However, when Heaven forbid there is suffering, Hashem doesn’t show this to the fathers; rather, Hashem Himself says, ‘I am with him in suffering.’
Furthermore, it would seem that when the wicked suffer, it is the opposite, and they share in the pain of their children, as explained above (and that is why the fathers and grandfathers are mentioned in the pasuk above).
It would seem that the source of this is as our sages explain (Kiddushin 40a): Hashem considers the intentions of Bnei Yisrael to do a good deed as it is done (but not their bad intentions). Yet the wicked, Hashem considers even their bad intentions as done. This means that every good or bad deed is connected in its source to the fathers; it just came about in reality through the children.
Therefore, when the tzadik does a good deed and merits joy, his father really has a hand in it and is therefore a part of it. However, when they intend to sin, it is not connected to the father and therefore doesn’t exist in its source.
Conversely, with the wicked, the evil is the inner source, and therefore even intention is considered to have been committed.
במצות תפילין והי’ כו’ לאות כו’ ולזכרון כו’ למען תהי’ ת”ה בפיך כו’. דעיקר התפילין הם לעורר האותיות שחתם הקב”ה בנפשות בנ”י כמ”ש שכח הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין. רק שע”י התפילין יכולין להוציא התורה מכח אל הפועל. מליבא לפומא. לכן כ’ שנכון ללמוד בתפילין. והרמז מכאן למען תהי’ ת”ה בפיך שהתפילין מסייעין לזה. וזה האות שע”י התפילין יוצאין ההארות שבפנימיות. והוא אות ועדות על בנ”י. וכמ”ש חז”ל בפסוק וראו כע”ה כי שם ה’ נק’ עליך זה תפילין ש”ר כו’. ולכן בש”ק א”צ תפילין שאין דומה מאור פניו של אדם בשבת שנזדכך הלבוש של איש ישראל ויכולין האותיות שבנפש להתגלות גם בלי מצות תפילין. ויש נשמה יתירה וגוברת על כיסוי המלבוש שהוא הגוף. ולכן נק’ ג”כ יתירה שיש לה תוספות כח על כח הגוף כמ”ש יומא דנשמתין הוא ולאו דגופא:
https://www.sefaria.org/Sefat_Emet,_Exodus,_Bo_13.4
Regarding the Mitzvah of Tefilin, the pasuk states (Shemot 13:9), ‘They shall be a sign…and a remembrance… so that the Torah of Hashem will be in your mouth.’
The idea here is that the primary mitzvah of Tefilin is to awaken the ‘signs’ that Hashem etched into the soul of Bnei Yisrael. As our sages explained, the neshama is on the body, like the names of Hashem on parchment.
It is through the Tefilin, however, that we are able to bring the power of Tefilin from its potential to actual, from the heart to the mouth. Therefore, it is stated that it is good to learn with Tefilin on. The source is from the pasuk above, ‘so that the Torah of Hashem will be in your mouth,’ demonstrating that wearing one’s Tefilin while learning helps this.
This is the ‘sign’ אות of the Tefilin, that it is through them that the inner lights can come out. This is also a sign and testimony to Bnei Yisrael, or as our sages explain the pasuk (Devarim 28:10), ‘The nations of the world will see the name of Hashem is called upon you,’ this is through the Tefilin of the head.
Therefore, on Shabbos, we do not require Tefilin, for ‘one’s countenance on Shabbos is different from the rest of the week.’ This is because one’s external ‘levush’ elements have been so purified on Shabbos that the signs etched into the soul can be revealed without the Tefilin.
Furthermore, on Shabbos, we have a ‘neshama yeseira,’ an additional soul. This overcomes the usual external cover of the body. This is why it is called ‘yeseira,’ extra, for it has an additional power over the body, as our sages explain it is: A day of neshama and not of body.
