Korach תרנ"ו 2

בענין תרומה ותרומת מעשר. כי הראשית והתרומה לכהן. ואיתא קנאו ה' ונתנו לכהן לרמוז שכל מה שמעלין בנ"י לה' רצונו ית' הוא שעי"ז יוכל להשפיע להם חסד עליון. לכן שורש הברכות ביד הכהן. וע"ז כתיב בארצם לא תנחל כו'. והרמב"ם ז"ל כתב דכל מי שמבדיל עצמו להיות עובד ה' ומניח כל מעשה עוה"ז הקב"ה מזמין לו פרנסתו כמו לשבט לוי ע"ש בהל' שמיטה ויובל. והוא כענין השבת דהוא קודש לה' וכל ברכאין בי' תליין. לכן לא הי' לכהן חלק רק שורש הברכות. ומשולחן גבוה זכו. אני חלקך ונחלתך והוא בתוך בנ"י שהוא הכלי מוכן לקבל חסד עליון. והלוי הוא בחי' מדה"ד שע"י המעשר זוכין לעשירות מן הדין כי העושר בצפון. וכ"כ ובחנוני נא בזאת גבי מעשר וכ' עשר תעשר אחז"ל בשביל שתתעשר. ולכן מעשר הוא במדה וקצבה. אבל תרומה אין לה שיעור כי החסד הוא בלי גבול. ולכן בתרומה כתיב מתנה. ובמעשר כתי' שכר הוא כו' חלף עבודתכם. אבל באמת החסד הוא העיקר וצריך הלוי לבטל עצמו אל הכהן. וזהו תרומת מעשר הוא החסד שבא בשיתוף מדה"ד. ואלה השלשה הם בחי' ג' אבות. כי מדת החסד לאברהם. ומדה"ד ליצחק מקטרג ע"ז עד שבא יעקב והכריע. וכתיב בי' אשר פדה את אברהם. כמו כן הי' רוצה מרע"ה להכריע בין קרח ואהרן רק שקרח לא רצה. וזה התרומת מעשר הוא עיקר התיקון שמכריע ומעלה מדת הלוי אל הכהן כנ"ל: