Shlach תרמ"ז 2

בפרשת ציצית על כנפי בגדיהם. וענין עטיפת הטלית להתאחד בשורש האחדות. ובזוה"ק מביא הפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו ע"ש. ואיתא בתוספת סנהדרין ל"ז ב' דכתיב שש כנפים בחיות ובכל יום אומרים שירה בכנף אחד ובשבת אומרים אין לנו עוד כנף ואומר הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ ע"ש. ויראה שזה ענין מזמור שיר ליום השבת טוב להודות כי השיר הוא ע"י התאחדות. וזאת האחדות אינו בנמצא בעלמא דפרודא דא רק לבנ"י ניתן זה האחדות בנפש. וכמו כן בימים נמצא בשבת קודש התאחדות ברזא דאחד כדאיתא בזוה"ק. ובעולם הוא בא"י ובהמ"ק ותרגום יונתן מכנף הארץ מארעא דישראל ע"ש. כי הוא מקום הכולל כל המקומות ונק' מכנף הארץ. ומכח זה הי' השיר בביהמ"ק. וכמו כן בש"ק שמתאחד כל הבריאה לכן טוב להודות לה'. ולבנ"י ניתן זה הכח להתעטף ולקבץ כל הכנפות. וע"ז מבקשין וקבצנו מארבע כנפות כדפרש"י ד' כנפות רומז לד' לשונות של גאולה. פי' דכתיב כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם שבנ"י נשתלחו בכל המקומות לאסוף ולקבץ על ידיהם כל הניצוצות להחזירם אל השורש. וע"י מצות הציצית יכול איש ישראל להכניס עצמו לכלל האחדות. ולכן כתיב בציצית לדורותם כי בכ"מ שהם נדחים מ"מ מצוה זו מסייע שלא להיות נפרד מן השורש. וכשאדם מתעטף בטלית מצויצת. הוא כאלו נפרש ומובדל מזה העולם שהיא פריסת סוכת שלום שהקב"ה נתן לנו להבדילנו מן התועים ולחסות בצל הקודש. כי באמת כפי מה שנבדלין בנ"י מעוה"ז כך יכולין לכנוס בצלו ית'. וכתי' בצלו חמדתי וישבתי. ודרשו חז"ל תפוח אין לו צל ולכן ברחו כל האומות מלחסות בצלו ית' ובנ"י בצלו חמדתי כו'. והנה בעוה"ז נסתר כחו ית'. והגשמיות והטבע הוא נגלה. אבל כשבנ"י זוכין שיתגלה הצל הקודש ממילא מתבטל הנהגת כל הטבע והגשמיות. וז"ש כלב אך בה' אל תמרודו כו' סר צלם מעליהם וה' אתנו. פי' כי כל זה הצל שנמצא להם. בידינו להסיר מהם. וז"ש כי לחמנו הם בידנא מסירין אינון כו'. וגם זה אמת כי הצללים הללו אשר לא לה' המה. הם מכסים שלא יוכל להתגלות הצל הקודש. לכן צריכין בנ"י להיבדל מהם. ואז זוכין להתגלות צלא דמהימנותא. ולכן מסר לנו השי"ת מצות שנוכל להיסתר ולהיבדל מעלמא דחשוכא. וכ' ולא תתורו כו' למען תזכרו. שמטעם זה ישמור האדם עצמו מלתור אחר לבו ועיניו מאחר שדברים הללו משכחין להאדם את מצות ה':