Naso תרנ"ט 2

בפרשת נשיאות כפים איתא במד' שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו והי' ברכה שנמסרו הברכות בידו. ונשאר זה אצל הכהנים. כי עיקר הברכה הוא בהתעלות הדברים אל השורש. וזה הי' מדת אאע"ה כמ"ש אחות לנו שאיחה כל העולם להקב"ה. וזה ברכה בריכה כמ"ש במד'. וכן מדת הכהן דכתי' ממנו יתד זה כ"ג ותקעתיו יתד. פי' כח התחברות אל השורש וממילא חל הברכה. ז"ש אמור להם כמ"ש האמרת עשית חטיבה אחת שמתחברין נפשות בני ישראל אל השורש. ויש בברכת כהנים ו' ברכות יברכך ישמרך יאר ויחונך ישא שלום. אח"כ כתיב סתם ואני אברכם. והוא רמז לבחי' ששת ימי המעשה שמתחברין בשבת. ואז חל עיקר הברכה כמ"ש בזוה"ק דכל ברכאין בי' תליין ולכן לא אשתכח בי' מנא. וזה ואני אברכם שורש הברכות כולן: