Shlach תרמ"ט 1

במדרש שלוחי מצוה דוחין השבת כו'. הענין הוא כי בנ"י נשתלחו בעוה"ז לתקן העולם בב' בחינות תורה ומצות. דכ' וייצר כו' עפר מן האדמה ויפח כו' נשמת חיים. והתורה היא תיקון הנשמה. ומצות בעשי' תיקון הגוף. לכן כ' נר מצוה. ונרות הם במקום החושך וההסתר שצריך נר. שהמצות מאירין האיך לתקן כל אבר ואבר. אכן בחי' התורה הוא כולו אור לנשמת אלוקי ממעל והוא בחי' השבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. לכן שבת יעשה כולו תורה. אבל בימי המעשה הוא תיקון העשיה גשמיות והוא מדריגה תחתונה ונק' מרגלים. לכן אמר יוסף מרגלים אתם לראות כו' ערות הארץ באתם. כי י"ב שבטים הם מתקנים ששת ימי המעשה כמ"ש במ"א. ויוסף שהוא בחי' השבת הוא יומא דנשמתין כו' כדכתיב ולקדקד נזיר אחיו. וכ"כ בשבת אם תשיב משבת רגליך. שא"צ בירור בשבת. ובימי המעשה שהעיקר לברר הטוב מהרע זה ענין מרגלים לראות ערות הארץ. וכמו דאיתא שהנשמה בע"כ יורדת בגוף לעוה"ז שאינה חפיצה לירד בעולם השפל. כמו כן הי' קשה למרגלים לכנוס במדריגה זו. שבמדבר הי' כולו תורה. אכן השי"ת רצה להכניסנו לא"י לתקן גם הגוף. וז"ש בה' אל תמרודו שהוא כמו מרידה שאין לנו לבחור רק לקיים רצונו ית' שהוא הטוב והישר. וזה ענין סמיכות פרשת נסכים אחר מעשה מרגלים כמ"ש במ"א ע"פ הגמ' הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר וכאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים. כי צריכין לשתף עובדא למלולא כדאיתא בזוה"ק תרומה. והוא לתקן הנשמה והגוף. לכן בשעת ק"ש צריך להיות גם התיקון במעשה המצוה שעי"ז מתקיים וישאר הארת הדיבורים בגופו של אדם. ובלא"ה הוי מעיד עדות שקר בעצמו שאינו מבורר בגוף רק בנשמה בלבד. והבירור צריך להיות גם בגוף. וכמו כן בכל קרבן צוה השי"ת להוסיף נסכים ומנחה שהוא התיקונים מן הארץ דגן תירוש ויצהר שבאין בכח חרישה וזריעה ונטיעה. אבל הבהמה הוא בע"ח בעצמו. והקב"ה רצה בשעת הקרבן יהי' דביקות במעשה האדם. ולכן השירה הי' בשעת נסכים עובדא ומלולא. וכמו כן ק"ש ותפילין. לכן בש"ק אין צריכין תפילין שהיא יומא דנשמתין וא"צ בירור כנ"ל: