Shlach תרנ"ט 2

המשך מצות ציצית אחר מעשה המרגלים. וברש"י ז"ל העינים והלב מרגלים ומזנים את הגוף. והנה המה מרגלים לתור את הארץ והגשמיות כדי לתקן ולהוציא הנ"ק הנמצאים בעולם שכח הנפש מתפשט בעין ולב בכל המקומות החומריות והגשמיות ביותר ולכן הם במקום סכנה. וכמו כן הי' במרגלים שהיו אנשים גדולים רק שנשתלחו למקום סכנה ונקראו מרגלים ע"ש שהלכו עד דרגא תחתונה שנק' רגל. ולכן מתחלה כשרים היו. וכתיב ויבוא עד חברון בלשון יחיד שהיו דבקים באחדות. ובזוה"ק איתא ויבוא על השכינה ע"ש לפי שהיו באחדות שכינה שרוי' ביניהם. ואח"כ כתיב ויבואו עד נחל אשכול לשון רבים שזה הי' מקום מסוכן ולא יכלו לעמוד באחדות כמ"ש בזוה"ק במוט בשנים בפרודא. ולכן כתיב על כלב וימלא אחרי שהוא גמר השליחות עד העקב והם נכשלו בעקב. ולפי שלא זכו לגמור התיקון הוסיף הקב"ה מצות ציצית שהיא עזר וסעד במדריגה תחתונה. וע"ז כ' אם מטה רגלי חסדך ה' יסעדני שכן ציצית על כנפי הבגד לרמוז כי הוא העזר בדרגא תחתונה ומסייע אל האדם שלא לתור אחר הלב והעין. וכ"כ במדרש משל לנטבע במים והושיט לו הקברנט מקל לומר אחוז בזה ותנצל ע"ש: