Shlach תרנ"ט 3

לפרשת ציצית. כתב רש"י נסמכה לפ' מקושש כי שבת שקול ככל המצות וכמו כן ציצית. ולכן יש בשבת זכור ושמור שכולל מ"ע ומל"ת וכמו כן בציצית זכירת מצות ה' ולא תתורו בחי' מל"ת. והם בחי' לבן ותכלת. ואיתא מה נשתנה תכלת שים דומה לרקיע ורקיע לכסה"כ דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. נראה דלבנת הספיר בחי' לבן והוא זכר ליצ"מ כמ"ש חז"ל לבנת הספיר היתה לפניו בשעת השיעבוד הוא בחי' עמו אנכי בצרה שהקב"ה שומר את בנ"י בגלות שלא יתלכלכו בחטא. ורמז הד' כנפות שהקב"ה עמנו בצרה בכל הד' מלכיות. ותכלת רומז לעצם השמים שהוא הפנימיות בנפשות בנ"י שקבלו בהר סיני וזה למען תזכרו בחי' זכור להתדבק בשורש. ומקודם כ' ג"כ וזכרתם אח"כ ולא תתורו. דכ' שמעי בת וראו כו' ושכחי עמך. שצריך האדם להשתמש במדת זכירה ושכחה. לשכוח הבלי עולם ולזכור בחלק אלקות שהיא בו בעצם. וזהו זכור ושמור. והנה שבת היא מעין עוה"ב ולעתיד ישתכח כל עוה"ז ויתדבקו בשורש העליון ומעין זה בכל שבת קודש. וכמו כן לבן ותכלת. בכל דבר יש בחי' שמים וארץ. ומכש"כ בנפש איש ישראל. וחלק הארץ צריכין ללבן ולכבס דכ' והארץ היתה תוהו וצריך בירור. ואז זוכין להתדבק בחלק השמים שקבוע באיש ישראל מקבלת התורה ז"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בחי' לבנת הספיר. להיות לכם לאלקים היא כעצם השמים כנ"ל: