Shlach תרנ"ז 1

במדרש שלוחי מצוה דוחה השבת. הרמז כי באמת שבת הוא המנוחה והחזרת הנפש לשורשו כמ"ש שבו איש תחתיו ומעין שהי' הנשמה קודם השתלחותה בעוה"ז. אבל האדם נשתלח בעוה"ז וזה השליחות לעשות רצון הבורא ית' דוחה את השבת וכמ"ש נוח לאדם שלא נברא משנברא אעפ"כ הלא האדם עיקר חפצו ותשוקתו צריך להיות לעשות רצון בוראו וזה דוחה הכל וע"ז אמרו יפה שעה אחת בעוה"ז בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב. וזהו הי' חטא המרגלים כמ"ש במ"א באורך מזה. וכתבנו כבר כי באמת דור המדבר לא היו מוכנים לכנוס לא"י כדאיתא כמה טעמים במדרשות חז"ל. אבל כתיב בעתה אחישנה ואמרו חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. פי' כי הנהגתו ית"ש העולם מתלבש בדרך הטבע והזמן. אבל כפי הזדככות האדם זוכה להימשך אחר הנהגתו ית"ש בלי התלבשות הטבע ולכן אחישנה אפילו שלא כסדר הטבע. והנה א"י בעצמה יש בה כמה מדריגות ואם היו נכנסין דור המדבר עם משה רבינו ע"ה היו באין לפנימיות א"י למעלה מהתלבשות הטבע והזמן. ולכן אמרו יהושע וכלב הארץ כו' טובה הארץ כו'. ב"פ הארץ. לרמוז כי הם ראו פנימיות ארץ ישראל אשר שם יכולין לכנוס גם אותו הדור. אשר מחזה זאת לא ראו שאר המרגלים. וז"ש הארץ אשר דרך בה כו':