Shlach תרס"א 1

בפסוק טובה הארץ מאוד מאוד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו כו'. כי באמת ארץ ישראל מוכן רק לבנ"י ולהם נגלה אור הטוב הגנוז בתוכה. ובמד' מסעי חבלים נפלו לי כו' אף נחלת שפרה עלי א"י נאה להם והם נאים לה ע"ש. כי בנ"י נתקנו ע"י הארץ וא"י נתקן ע"י בנ"י כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה. ובנ"י עמך כולם צדיקים לכן לעולם יירשו ארץ. פי' לעולם אעפ"י שהוא נסתר ונעלם הקדושה שבתוכה הם כלים להוציא מן הפועל אור הגנוז בתוכה. וכ"כ והארץ היתה תוהו כו' אח"כ ויאמר אלקים יהי אור לכן קודם שנכנסו בנ"י לתוכה לא הי' נראה טוב הגנוז בתוכה. והמרגלים אמרו אוכלת יושבי' היא ומזה עצמו הי' להם להבין כי א"י מוכן רק לבנ"י לכן קאה את הגוי אשר לפניהם כמ"ש בתורה ולא תקיא כו' אתכם כו' כאשר קאה כו' הגוי כו'. ולכן כלב ויהושע אמרו טובה הארץ כו' אם חפץ בנו כו' והביא כו'. אז יתגלה הטוב הגנוז בתוכה. וארץ ישראל הוא כמו השבת דלא אשתכח בי' מנא וכל ברכאן בי' תליין כמ"ש בזוה"ק. כמו כן אין ניכר שבח א"י מבחוץ אבל שורש כל הברכות בא"י תליין כי שם צוה ה' את הברכה. ונראה כי שליחות מרגלים שהי' על פי הדיבור כדי שיראו באמת שאינם מוכנים לזה כמ"ש מרע"ה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו'. ומ"מ בשביל השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו היו נכנסים כמ"ש במד' יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום ע"ש המשל. והכוונה כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם אע"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' וכרות עמו הברית. שהי' זוכה לפנימיות א"י שהיה לבבו נאמן. אבל הברית והשבועה היו אעפ"י שלא יזכו בנ"י להמשך אחרי מעשה אבותיהם. לכן כתיב ב"פ לתת לתת לזרעו. ולפי שלא הי' בזכותם לא זכו לראות ולהבין שבח א"י הפנימיות כנ"ל: