Shlach תרס"ד 2

לפרשת ציצית. ועשו להם ציצית כו' והי' לכם לציצית. ציצית הסתכלות כמ"ש במד' מציץ מן החרכים. שורש הענין שנתן השי"ת לבנ"י מצות להאיר הלבוש של האדם רומז אל הגוף מלבוש הנשמה אבל ביצ"מ יצאו בנ"י מן ההסגר והמיצר ז"ש עומד אחר כתלנו משגיח כו' מציץ כו'. שצריך איש ישראל להניח מקום ופתח שתאיר הנשמה בגוף. וכמו מילה בגוף זה השער לה'. והנה כתיב פתחי לי אמרו חז"ל כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. ז"ש ועשו להם ציצית הפתח שיהי' מציץ מן החרכים, ולכן ציצית אפילו כל שהוא כדאיתא בספרי. ואח"כ והי' לכם לציצית הוא הפתח שנפתח מן השמים. וראיתם אותו דרשו חז"ל כמקבל פני השכינה. והם כמו ב' ראיות שהי' בביהמ"ק כשם שבא לראות בא להיראות. ורמז הד' כנפות כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. וכמו כן רמז על ד' מלכיות אעפ"י שנתפזרנו בד' כנפות הארץ עכ"ז נשאר לנו פתח כמ"ש אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמו שהי' במקדש ג"פ בשנה יראה והם ג' מיני הסתכלות. כן רומז בג' הציורים של תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שהם בחי' נפש רוח נשמה. כי הנפש פושטת צורה ולובשת צורה ואין צייר כאלקינו ציור הגוף דומה לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה: