Lech Lecha תרמ"ה 1

במד' שמעי בת כו' כי הנה עד אברהם אע"ה הי' ב' אלפים תהו שנתקיימו רק בחסד ה' כמ"ש חז"ל כ"ו כל"ח נגד כ"ו דורות שנתקיימו בחסדו של מקום ועתה התחיל סדר העבודה שהתחתונים יזכו במעשיהם להפיק רצון מהשי"ת. וזה לך לך כמו שבן קטן סומך על שולחן אביו וכשנתגדל מוצא פרנסתו בכח עצמותו. וכן מקודם נק' בת אח"כ אשה ובית. וזהו ואעשך לגוי גדול כ' במד' אותו הגוי שנאמר עליהם מי גוי גדול פי' שיש קטנות וגדלות ובנ"י עבודתם בבחי' הגדלות כבן גדול היודע לחפש בגנזי אביו. וזהו עצמו הענין שנתעלה אברהם אע"ה מעולם הטבע. שמי שזוכה במעשיו הקב"ה נותן לו התחדשות מעולם העליון. וכ' לך מארצך וממולדתך משמע שנק' ארצך שהי' מיוחד אליו. דיש עולם שנה נפש וכולם אחדות אחד שכל נפש יש לו מקום מיוחד בעולם וזמן מיוחד בשנה כמ"ש אין לך דבר שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה. אכן הצדיקים הם שולטים על המקום והזמן כדמצינו הוא הודה הוא זיוה שהמקום מתעלה בזכותם וכן הזמן כמ"ש במ' ימי תמימים כמו שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. ומקודם הי' אאע"ה מתקן מקומו ושעתו. אח"כ הגבי' הקב"ה אותו שימצא לו בכל עת מקומות חדשים שע"ז נקרא עובד ה' מהלך שנוסע תמיד מדירה לדירה וזוכה להפיק רצון מה' מלמעלה מכח השרש ונשמתו בעולם העליון וזהו בחי' הגדלות. וזהו הדרך התחילו האבות שע"י שהאדם מוציא עצמו מהרגילות והטבע ומשתוקק להשיג האמת יתחדשו לו הארות מן השמים. כמ"ש חז"ל ע"פ ושם דרך אראנו בישע אלהים המשים אורחותיו. ומצות עליות רגלים הי' מעין זה שהשליכו בנ"י ג"פ בשנה ארצם ומקומם והלכו להסתופף בבית אלקים וזכו להתגלות כמ"ש יִרְאה ירָאה כענין לך לך אשר אראך. ולכן כתבו חז"ל ע"פ מה יפו פעמיך בת נדיב בתו של אאע"ה שנקרא נדיב שהוא התחיל בזו המצוה ושילם הקב"ה שכרו לזרעו ג"פ בכל שנה. וגם במצות עליות רגל נזכר ונתעורר בשמים הליכת אאע"ה מארצו וממולדתו כנ"ל ונזכר זכותו לבני ישראל: