Toldot תרנ"ח 1

אברהם הוליד את יצחק. כי יצחק אע"פ שהוא בחי' מדה"ד מ"מ הכל לזכות בנ"י כדאיתא בזוה"ק יצחק נטל היכלא דזכות דכתיב ויתן לך האלקים בדין אם תהי' ראוי. כדאיתא במשנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כו' למען צדקו כו'. כי זה הזכות שיהיו זוכין במעשיהם אל החסד. דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק כי לאברהם נעשה נסים באור כשדים ובמלכים. אבל ביצחק כתיב וילך הלוך וגדל. ויברכהו ה'. היינו להיות הברכה שולט במעשיו. וכתיב בידך לגדל ולחזק לכל. הגדולה הוא מדת אברהם אבל לחזק הוא בחי' יד החזקה שהקב"ה מחזק את האדם כמו שהוא להיות הברכה שולט במעשה ידיו. וזה חסד גדול ביותר. לכן כתיב אברהם הוליד את יצחק לומר שמדת יצחק הוא ג"כ חסד. וכל זה הסדר נוהג בכל פרט שמתחלה הקב"ה עושה עמו חסד ואח"כ זוכה ביותר אל החסד במעשה ידיו עד שבא אל בחי' האמת מדת יעקב: