Toldot תרנ"ט 1

בענין הג' בארות כתבתי במ"א שהם בחי' ג' אבות. והנה מדת אברהם ויצחק אהבה ויראה. ויש בהם גם מצד הטבע שצריך האדם לאהוב את הבורא ית"ש ולירא ממנו. ולכן אית אהבה ואית אהבה. וכמו ביראה יש מצד העונש ויש יראה אמיתית. ולכן אברהם ויצחק הוצרכו לנסיונות לברר כי מדתם בעצם לא מצד הטבע ולכן יש בזה התערבות לאוה"ע ויצאו מהם ישמעאל ועשו. ולכן אמרו לנו המים. ובאמת אלה המדות הם הכנה אל התורה. כענין שאמרו ד"א קדמה לתורה. כי מדרך הארץ לאהוב ולירא מה'. אבל מדת יעקב אמת אינו כלל עפ"י הטבע בעוה"ז דהוא עלמא דשיקרא. והוא רק בכח התורה. ולכן אין בזה שום תערובות ומטתו שלימה בלי פסולת. והיא באר שנקרא רחובות. הרחיב ה' לנו. שהוא מתנות שמים. ולכן היא נחלה בלי מצרים כמ"ש חז"ל על בחי' שבת נחלת יעקב אביך והיא בחי' נשמה יתירה. יתירה מן הטבעיות. וזה הרחיב ה' לנו דייקא. ובאמת האבות בחי' א' להם. אבל אברהם ויצחק באו לזה ממדריגה למדריגה מן אהבת עולם לאהבה רבה. ומן יראה תתאה ליראה עילאה. וכן הוא המדה בכל איש ישראל שמדרך הטבע בהתישרות המדות. בא אח"כ מתוך שלא לשמה אל לשמה. אבל אוה"ע אין בהם בחי' לשמה כלל כמ"ש ז"ל מה דעבדין לגרמייהו עבדין. ולכן אפילו מדות טובות שבהם אין להם קיום. כי כל מה שהוא מדרך הטבע אינו דבר של קיימא. כי שמים כעשן נמלחו והארץ תבלה ואין סופם להתקיים. אבל בנ"י שבאין אח"כ לדרך האמת בכח התורה שהיא מים שאין להם סוף והם בני עוה"ב היא רחובות ונחלה בלי מצרים כנ"ל: