Vayetzei תרנ"ד 1

איתא בגמ' המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב דכתיב בי' ופרצת ימה כו'. כי הנה אמרו חז"ל יעקב תיקן תפלת ערבית. פי' מי שיכול לכוין לבו לתפלה כשהוא בצרה. הוא מדריגה גדולה. כי התפלה לשם שמים צריך שלא יתערב בו כונה אחרת. ולכן זה סימן שכל האדם מבטל עצמו לשמו ית' וכשעומד לפניו בתפלה שוכח כל המבוקש שלו וכל הצרות נסתמו מעיניו. ובזה באמת כל הצרות בורחין ממנו. וזה ענין המענג את השבת כשבא שבת שהוא יום מנוח ושמחה לפניו במרום. צריך האדם לשכוח כל הצער שיש לו. וזה הרמז צווחין אף עקתין בטילין ושביתין כשהם בטלים מתוך שמחת השבת בזה הם נשבתין. וזה כחן של בנ"י שניתן להם השבת שהם מוכנים לזה בירושת אבותם. שבחי' השבת שהוא שמו של הקב"ה שלום משבית מהם כל הצרות והצער שלהם. וזה הפי' עמו אנכי בצרה. שכשזוכרין משמו ית' עוזבין הכל. וזה מדתו של יעקב אבינו שכתיב ויפגע במקום שהיא ת"ע. כי היה במקום החושך. ויש רמז בפרשת ויצא שהיא סתומה בתורה שאין בכל הסדרה שום פרשה לא פתיחה ולא סתימה שאין כן בכל הג"ן סדרים כי הפסקת הפרשיות הם להתבונן בין פרשה לפרשה. ולרמוז כי כל תהלוכות שלו הי' בהסתר גדול שהי' כל זה הכנה לגלות בני ישראל. כדאיתא יעקב בעל הקורה נכנס בעובי הקורה כי אאע"ה הי' הכנה לבית ראשון ויצחק לבית שני ויעקב לגלות שהוא הכנה לבנין העתיד שיהי' בידי שמים. ומ"מ כפי תהלוכותינו בגלות כך נזכה לקבל ביהמ"ק העתיד להבנות בידי שמים. וז"ש ויפגע במקום שהוא בהמ"ק שלעתיד והוא נחלה בלי מצרים: