Sukkot תרמ"ז 2

בענין הד' מינים בחג שנידונין בו על המים. וכללות בנ"י המה המעוררים לפתוח פי הבאר. כדאיתא בזוה"ק בפסוק עלי באר ענו שצריך התעוררות מלמטה. באר חפרוה שרים כרוה כו' הם הד' מינים שבבנ"י. שרים בחי' ענף עץ עבות האבות שנקראו שרים. נדיבי עם הערבי נחל. במחוקק הוא היסוד שהוא כפות תמרים. במשענותם האתרוג. וממדבר מתנה הוא סיוע הסוכה שרומז לדור המדבר שהי' הנהגה למעלה מהטבע. וכן הוא כפי התאספות הד' מינים כך שורה עליהם בחי' הסוכה שהיא נועם ה' שחל שם שמים על הסוכה. ואמת כי תכלית כל העבודות לזכות למתנת עליון והמים הוא הרמז להברכה הבאה מן השמים בחג הזה על כל השנה. ואיתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. והחג הזה הוא בחי' השלום מדתו של אהרן אוהב שלום כו'. והוא כענין השבת קודש שנק' ג"כ שלום. והענין הוא כשזוכין לקבל החלק מהשורש שיש לבני ישראל למעלה כי בעולם הזה הם כמו פלג גופא. ולכן בש"ק שמתעלין ומקבלין הנשמה יתירה נק' שלום. וכמו כן בזה חג האסיף. וע"י שמתאספין למטה מקודם חל עליהם החלק שלמעלה כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף כו'. הוא הד' מינים והסוכה כנ"ל. וזה עצמו נכלל בפי' בסוכות הושבתי פי' כשהוציאנו הקב"ה ממצרים העלה אותנו עד השורש והוא בחי' תשובה ובחי' שבת. ולכן צריך הסתר ע"י הסוכה כמ"ש ג"כ בשבת פורס סוכת שלום עלינו. והענין עפ"י המד' בשיר השירים שובי שובי השולמית כו' מה תחזו כו'. כי הד' מינים הם רמז לד' דגלים הד' מינים שנמצאו בנפשות בני ישראל. וכתיב איש על דגלו באותות כו' שנתדבקו כל השבטים באותות המיוחד להם. והם אותיות הוי"ה ב"ה וב"ש כדאיתא בזוה"ק. ויש לכל בני ישראל אחיזה שם כמ"ש ושמך כו' עלינו קראת. וכן מבקשין בנטילת לולב לידע איך שמך נקרא עלי. ואז נק' השולמית. ובזה מקנאים האומות לבנ"י ואומרים שובי. והסוכה שהוא רמז לענני הכבוד המכסין לבנ"י כמו שהיו נכסין במדבר שהיו אז בשלימות לגמרי. וזהו השמחה שהי' בבית השואבה. דכתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הוא כמו הרבה אתכם הרים אתכם וכשמתעלין עד השורש הוא עיקר השמחה. ובזוה"ק פ' וירא (קי"ו א') דורש בפסוק תחת כו' עבדת ה' בשמחה זו כהנא ובטוב לבב לואי מרוב כל ישראל ע"ש. והוא בחי' הג' מועדות פסח הוא בחי' לוים בשיר לכן פה סח והוא על הדינים שנעשין במצרים בעבורינו. ושבועות הוא כללות ישראל. ובסוכות השמחה שהוא העבודה בשורש כהנא דמיחד יחודא. ואיתא מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. דכתיב משוש כל הארץ. וכמו שמקום זה נתן שמחה לכל המקומות. כמו כן בזמן. הזמן שהי' המקדש קיים נתן שמחה לכל הזמנים לפניו ולאחריו. וכל מה שנמצא שמחה בעולם הוא התנוצצות מבית המקדש. וחג הזה נקרא זמן שמחתינו שע"י הסוכה מתגלה הארה משמחת המקדש. ואיתא מצות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושים כו'. והג' מתנות שהי' לדור המדבר מן ובאר הי' ע"י מריבות. וענני הכבוד קבלו בשמחה כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו'. והפסוק משבחם כמה פעמים ויש אשר ישכון כו' יום או יומים כו' עפ"י ה' יחנו כו'. ויסעו ע"ש. ולכן נשאר זכר ממתנה זו לדורות בימי הסוכות: