Sukkot תרמ"ח 4

איתא בזוה"ק בפסוק אך בעשור. פי' נשוי פשע כסוי חטאה. כי האדם צריך להכין לו לבוש לעוה"ב ע"י מעשים טובים. ואם נעשה רשע לבסוף נוטל הצדיק מלבוש שנעשה ממעשים טובים שלו וזה כסוי חטאה ע"ש. ונראה שזה הענין נוהג בכללות בנ"י שזוכין לקבל הטוב הנמצא בכל האומות. ועליהם נאמר יכין וצדיק ילבש. וענין זה הוא מר"ה שנאמר תקעו כו' בכסה ליום חגינו. וג' ספרים נפתחים בר"ה. והרשעים נחתמו למיתה וימנע מרשעים אורם. והצדיקים מקבלים הטוב. ולכן צריך הגנה ומה"ט עצמו הי' ענין הע' פרים ע"י שמתקרב מחלקם. ואיתא בתו"כ ואבדיל אתכם מן העמים בורר ומניח בורר ומניח כו' ע"ש. וכן הוא שבכל שנה בנ"י מוציאין איזה הארות שהי' מובלע תחת יד הרשעים עד לעתיד שיתברר הכל. והשרים שלמעלה מודים האמת ומכניעים עצמם לבנ"י כדאיתא בר"מ פ' אמור גם אויביו ישלים אתו ע"ש. אם רעב שונאך כו' ישלמנו לך. היינו כנ"ל שבנ"י מוציאין הנצוצות מהם. ובאמת זה עצמו הי' גם ביציאת מצרים וינצלו את מצרים. וזה השמלות שהי' חביב עליהם ביותר כמ"ש שם. ולכן כתיב ויסב אלקים כו' שהוא הגנה ע"י שהלך עמהם הערב רב כמ"ש פן ינחם העם כו'. והוא כנ"ל שע"י שנתוסף להם הארות שבאו ממקום טומאה צריך הגנה והסתר. אכן יש לפרש עוד כענין זה בכל אדם עצמו. עפ"י דיוק הלשון כסוי חטאה דמשמע מגוף החטא דלפי' הזוהר הנ"ל הול"ל כסוי חוטאים. ולכן י"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק פ' חיי שרה כי הבעל תשובה מתקן הלבושים שלו בשעתא חדא ורגעא חדא מה שהצדיק בא בימים הרבה ע"ש. ומכש"כ לפי מ"ש חז"ל כי השב מאהבה עונות וחטאים נעשין זכיות. נמצא מהחטא עצמו עושה לו כסוי ומלבוש ואשריו בודאי. וזהו ענין הסוכה. וי"ל שע"ז רמזו חז"ל מפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. היינו ע"י התקבצות הנצוצות שהיו מעורבין תוך הפסולת כנ"ל. הן באדם עצמו הן הקיבוץ מרשעים להלביש הצדיק כנ"ל. וזה רמז ניסוך המים בחג כי היין מיוחד לבנ"י ומגע עכו"ם פוסל בו. אבל המים הוא כולל לכל האומות. וי"ל שזה רמז הג' בארות שחפר יצחק אבינו וקראם עשק ושטנה שאמרו לנו המים. כי הרגישו הרשעים כי הוא מוציא בלעם מפיהם. כמ"ש במד' שם עצמת ממנו כל עצומות שלך ממנו הוא. ועשק ושטנה הוא רמז בר"ה ויוהכ"פ. אבל בסוכות הרמז לרחובות כי הכל מודים ומכניעים עצמן לבני ישראל. ואחר יוהכ"פ גם השרים שלהם מודים כי הכל בעבור בנ"י. ובענין הנ"ל פרשנו ג"כ בפסוק מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים. על התקונים שנעשו בימי התשובה שנתקרבו הרחוקים עד שזוכין לישב בסוכה עם אושפיזין עלאין. מושיבי עקרת הבית דרשו חז"ל אמרה כנס"י שמוני בניך כחולדה הדרה בעיקרי הבתים. היינו שע"י בנ"י הקדושה מוציאה ומאספת כל הנצוצים שנתערבו בכל המקומות להחזירן לשורשן כנ"ל. ועמ"ש בזה גם בחג הפסח שבמצרים הי' ג"כ זה הענין. ולכן כתיב למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי. והנה חג הזה נקרא חג האסיף והוא בחי' יוסף הצדיק. וכתיב בי' מאלמים אלומים בתוך השדה כמ"ש באספך את מעשיך מן השדה. כי הנה כל הי"ב שבטים ביררו התערובות טו"ר בעולם. והמה כענין ששת ימי המעשה ששה ימים וששה לילות כמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר. ויוסף הוא בחי' השבת שהוא אחדות אחת. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. מדת לילה ויום אחד הוא ביום השבת. וכתיב קמה אלומתי הוא בחי' הלולב צדיק כתמר יפרח וגבוה מכולם. תסובנה אלומותיכם כו' כי הכל נעשין אגודה אחת לסבב הלולב שהוא הצדיק: