Sukkot תרנ"א 8

להו"ר שהוא יום ערבה ותקנו בו רוב בקשות בהושענות. דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמד' אדם בזכות בהמה. ד"א שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. והכל ענין א'. שעיקר הוא הביטול שמתבטלין אל הקב"ה כמ"ש בהמות הייתי עמך. ובנ"י יש להם זה הביטול ולא האומות כמ"ש המעט אתם ממעטין עצמיכם. וז"ש דלותי ולי יהושיע דרשו חז"ל לי נאה להושיע. כי יש להם בחי' דלות. כמ"ש בכל מקום שנא' מך עני ואביון דל אינו אלא ישראל שהם דלים ורשים בעיניהם. וזה עצמו פי' בזכות בהמה. אכן עיקר הפי' שצריכין לזכות ולטהר ולתקן גם חלק הבהמיות. כי באדם יש ג"כ נפש הבהמיות. שהוא חלק הגוף. ותיקון הגוף ע"י הביטול כנ"ל. ולכן איש ישראל אפילו יגבי' אותו המקום עד לשמים צריך לזכור שיש בו ג"כ חלק בהמה. ואז נמשך גם חלק בהמיות אחר הנשמה ונתקן הכל. וזהו אדם ובהמה תושיע ה'. וזה עצמו אגודת הד' מינים שדרשו חז"ל שהם נגד בני תורה ומצות ושפלים. ובאמת תערובות זה נמצא גם בכל פרט כמ"ש. ועיקר הישועה בזכות ערבה שהוא השפלות ודלות. ומבקשין על המים בזה הזכות כמ"ש יזל מים מדליו דרשו חז"ל על עניים שמהם תצא תורה כי אין מים יורדין רק למקום נמוך. ואפילו בלעם הרשע קינא לבנ"י במדת הדלות שיש בהם שהוא כלי לקבל מי התורה. ולכן נקראו ערבי נחל קח על מים רבים כמ"ש יזל מים כו' וזרעו במים רבים: