Sukkot תרנ"ד ותרנ"ו 12

איתא שמיני ברכה לעצמו. כי כל יו"ט נותן ברכה מיוחדת כמ"ש והשיאנו כו' ברכת מועדיך. ושמ"ע הוא וזאת הברכה אשר ברך משה. כדאיתא במד' סדר הברכות מה שסיים אברהם אע"ה התחיל יצחק אח"כ יעקב אח"כ מרע"ה. והג' רגלים הם בחי' שלשה אבות ושמ"ע בחי' משה רבינו ע"ה. וברכות הראשונות הי' קודם קבלת התורה. וזאת הברכה הוא בכח התורה. כדאיתא במד' שבאתה התורה וברכה את ישראל. ולכן ברכה זו מיוחדת רק לבנ"י מקבלי התורה. כי עיקר הברכה כשיודעין לקבל אותה כראוי. והתורה שנק' לקח טוב מלמדת לקבל הברכה בטוב כי התורה היא עצם הברכה. ואיתא העולם נברא בב' לשון ברכה לא בא' והלואי שתתקיים ע"ש. אבל התורה שהיא עצם הברכה התחיל בא' כי היא מהפכת אפילו הקללה לברכה. כדכתיב ויהפך ה"א לך הקללה לברכה. ולכן אפילו התוכחות וקללות שנזכרו בתורה כולם מתהפכין לברכה. ולכן סיום התורה וזאת הברכה והכל הולך אחר החיתום. וכן דרך הצדיקים תחילתן קוצים וסופן משור ומקלליהם קודמין למברכיהן. ואיתא כשבנ"י זוכין אף השמאל נעשה ימין. וכ' מימינו אש דת למו. ופי' בס' רמזי תורה כי האש שהוא מדה"ד ושמאל מתהפך לימין בכח התורה ע"ש. וזה הדרך מיוחד רק לבנ"י בכח התורה כדכ' למו. וז"ש עצרת תהי' לכם. וזהו מוריד הגשם שיורדין בגבורה כדאיתא שלכן נקראו גבורות גשמים. וז"ש אשר ברך משה איש האלקים שהיפך מדה"ד וקללה לברכה. וזהו שרמז במד' לפני מותו שכפף מה"מ תחת רגליו ובירך את ישראל ומלאך רע בע"כ עונה אמן. וזה עיקר הברכה בכח התורה שהוא כרצונו ית'. וע"ז מבקשין והשיאנו כו' כאשר רצית. פי' שנזכה לקבל הברכה כמו שהוא רצונו ית' לברכינו. ונתקיים במשה רע"ה מ"ש ברוך אתה בבואך לעולם שנתמלא הבית כולה אורה. וכמו כן בצאתך דכ' בעצם היום הזה. וקבע לנו ברכה בצאתו מן העולם לחיים עוה"ב: