Sukkot תרס"ג 2
Sukkot · תרס"ג (1902) · Essay 2
This essay has not been translated yet — it is part of our ongoing translation project. The original Hebrew is presented below.
עוד בזוה"ק מאן דאפיק גרמי' מצלא דמהמנותא אתחזי למיהוי עבד לעבדי עבדים דכתיב וישב ממנו שבי ע"ש. דכ' ארור כנען עבד עבדים יהי' כו'. הרי שעיקר הקללה העבד. כי שורש הברכה להיות דבוק בשורשו ואז עושה פירות ותולדות. והוא ענין ברכת השבת ויברך את יום השביעי במה שמתעלה בשבת הכל אל השורש. והעבד היפוך זה דלית בי' מהימנותא ואין לו יחוס ואין הבנים נמשכים אחריו כי כל מעשיו במקרה. ואהרן כ"ג כתיב בי' ותקעתיו יתד במקום נאמן. והוא ראש כל העשרה יוחסין שזה עיקר היחוס כשדבק בשורשו. ולכן זכה אהרן לכל תולדותיו אחריו. והברכות נמסרו בידו לפי שהי' נאמן ודבוק בשורשו העליון. ולכן מאן דאפיק גרמי' מצלא דמהמנותא אתחזי למהוי עבד. ולהיפוך ע"י אמונה נקרא בן חורין: