Sukkot תרס"ה 6

בפ' וזאת הברכה כו' ה' מסיני בא כו' אש דת למו חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך כו' קהלת יעקב כו'. התורה נעלמה מעין כל חי והיא אש ממש. אבל מתפשט ממנה נחלים ודרכים עד שיש לכל איש ישראל חלק בה. וזה שהנחילנו מרע"ה מורשה קהלת יעקב שיהי' לכל איש חלק בה. והוא ע"י התרי"ג מצות. זאת התורה אשר שם משה שיהי' מתפשט הארת התורה בתרי"ג מצות. ז"ש צוה לנו משה בהתחלקות תרי"ג פקודין. לכן איתא משה רבינו גי' תרי"ג כמ"ש במ"א מזה. כל קדושיו בידך הוא בחי' האבות. והם תכו לרגליך הי"ב שבטים שעליהם כתיב חובב עמים שכל שבט אקרי קהל. ויוסף הצדיק כולל כל השבטים והם אחדות אחד. ונק' קהלת יעקב הרבה קהלות י"ב השבטים. והם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. וגם פי' קדושיו בידך בכלל כל ישראל שהנשמות הם אור התורה בשורש העליון. והם תכו לרגליך בחי' הגופים. וב' פירושים אלו נרמזים בספרי בפ' ברכה ע"ש. ויתכן לפרש הג' פרטים מסיני ומשעיר ומהר פארן רומז לבחי' ג' אבות. מרבבות קודש אש דת בחי' מרע"ה אשר שם הוי"ה נשלם על ידיהם כידוע. וחובב עמים בחי' שלמטה. לכן נק' עמים מלשון גחלים עוממות. שהאש דת א"א להתקרב בו רק ע"י כח השבטים י"ג המדות שהתורה נדרשת בהם. כי עיקר התורה ארוכה מארץ מדה. והנה יעקב אבינו וכן משה רבינו שניהם ברכו השבטים. שיעקב הכין הכלים שיחזיקו ברכת התורה. ומשה רבינו מילא אותם. כמ"ש מורשה קהלת יעקב שעשה אותם כלי מחזיק ברכה שהוא בחי' שלום. וע"ז מסיים ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי העם בחי' האבות. יחד שבטי ישראל השבטים. ואיתא בזוה"ק יקוו המים כו' אל מקום אחד ישראל גוי אחד ע"ש. והם הי"ג שבטים אחדות אחד. לכן סיים הפסוק ולמקוה המים קרא ימים לשון רבים אל הנחלים של השבטים. כמו שרמזו חז"ל אין דומה טעם דג ים שבעכו כו' רומז לי"ב נחלות של י"ב השבטים. והנה הקב"ה הראה למרע"ה קודם מותו נחלת כל השבטים. וראה חלק כל שבט ושבט בתורה למעלה ולמטה. בחי' קדושיו בידך למעלה. תכו לרגליך י"ב דגלים ונחלות שלמטה. וזאת הברכה הוא התקשרות תורה שבכתב לתורה שבע"פ. לכן יש בו הסתלקות מרע"ה והכח שנתן ליהושע. שהאיר תורה שבכתב לתורה שבע"פ. והוא בחי' שמיני עצרת ושמחת תורה. עצרת תהי' לכם לקבל התורה שבכתב בעצמיכם. וזהו עיקר השמחה כשנפתח פיהם של ישראל בתורה. וע"ז כ' שמחה לאיש במענה פיו בתורה. ואיתא במד' כשבא משה לברך את ישראל בא הקב"ה וגם התורה לברך את ישראל ע"ש. דהנה קוב"ה ואורייתא וישראל חד. פי' התורה היא עיקר הברכה. והקב"ה נותן הברכה. ובנ"י כלי מחזיק ברכה. ובהתחברות אלה הג' נשלם הברכה. והתורה מתחלת בב' לשון ברכה וסוף התורה וזאת הברכה שנשלם הברכה כדכתיב הברכה אשר תשמעון: כ"ב אותיות אין שיעור לכל הצרופים שבהם ברל"א שערים. הברכה גי' רל"ב כלל הכ"ב אתוון עם הרל"א שערים. ועיקר שם ברכה הוא בהתרחבות הדבר לעשות תולדות ופירות. כי כל צירוף הוא תולדה אחרת ואין שיעור להם. לכן אין מי שיוכל לקבל הברכה רק בנ"י בכח התורה. וכדאיתא ישראל י"ש רל"א שבהם הרל"א שערים. שגם הם בחי' אין מספר והם כלי מחזיק הברכה: מאוד צריכין לשמוח בהתורה. דאיתא [בתדב"א אמר] הקב"ה התורה חביבה לי לפי שמלמדת לבנ"י להטיב מעשיהם. מכש"כ שאנחנו צריכין לשמוח בתורה שהיא מתקנת אותנו. כדאיתא אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי: