Sukkot תרמ"ז 4

בפסוק ביום השמיני עצרת תהיה לכם. כי התכלית היא המתנה שניתן משמים. וכל היגיעות לזכות למצוא חן בעיני ה' למתנה זו כמ"ש לעיל בענין וממדבר מתנה. ומתנה זו ניתן לבנ"י שהם יכולין לקבל זאת המתנה בכח התורה שנק' לקח טוב. פי' שע"י התורה נעשין בנ"י כלים לקבל טוב הגנוז. וזהו ענין שמחת תורה שעושין בשמיני עצרת. כי בכח התורה יכולין לקבל המתנה שיהי' דבר המתקיים. וזהו פי' עצרת שיהי' נקלט בעומק הלב. ואיתא במד' תשא אחר שיגע משה רע"ה עצמו מ' יום לא אכל כו' ניתן לו התורה במתנה. כמ"ש במ"א ביאור מו"ז ז"ל על המאמר יגעתי ומצאתי תאמין כי כל שכר היגיעה שזוכין אח"כ למציאה ומתנה. כי במה נחשב כל היגיעות שבעולם למצוא איזה הארה מדברי תורה רק במתנה כו' ודפח"ח. ונראה שזה ענין וזאת הברכה שהוא סוף התורה שאחר כל המ' שנה שיגענו במדבר זכינו בסוף לברכה בכח התורה. כמ"ש במד' כשבא משה רע"ה לברך את ישראל באתה תורה כו'. שמרע"ה ידע ששלמו בנ"י את המוטל עליהם ועתה צריכין להשפיע להם הברכה והמתנה. וכן הוא לעולם סוף היגיעה יש ברכה. והתורה התחילה בב' לשון ברכה וכשמיגעין לבסוף מתפשטת הברכה בפועל כמ"ש וזאת הברכה. וכתיב תורה צוה לנו משה מורשה כו'. ובמשנה איתא התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. ונראה שבודאי מקודם צריכין לתקן עצמו להיות כלי מוכן לקבל הברכה והמתנה. הגם שבאמת התורה ירושה ומתנה הוא אבל היגיעה הוא להיות מוכן לזה. ואחר התיקון אז נקרא קהלת יעקב ואז מקבלין הירושה והמתנה. וז"ש רז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה. שמקודם צריך האדם להיות משתוקק ברוב עבודה בדחילו ורחימו אל התורה ואז היא מורשה. ובימים הקודמין הם ימי עבודה. ובחג האסיף נגמר להיות נק' קהלת יעקב. ואז בשמיני עצרת מורשה היא לנו: