Mishpatim תרנ"ד 3

בפסוק ששת ימים כו' השביעי תשבות כו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כו' סמך הקב"ה זה למצות שבת לומר כי שקול שבת ככל המצות. וכבר כתבנו פירוש למען ינוח שורך כו' הוא המשכת הארת מנוחת שבת גם במעשה גופניות. שהוא בחי' נפש הבהמיות. לכן שם הקב"ה ששת ימי המעשה ושבת. והנה רש"י פי' ובכל כו' תשמרו. לעשות כל התורה מצות ל"ת ע"ש. והענין מובן כי כל המצות הם עצות ושמירה לכל הרמ"ח איברים. ומכלל דכתיב תשמרו צריך האיש לשמירה שלא יתגבר עליו נפש הבהמיות כי יש תערובות טו"ר באדם. וז"ש תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו כו'. שזה תכלית שמירה של המצות. ונמצא כשמחסר מצות עשה נחסר שמירה לאבר ההוא וגובר בו הפסולת. והרי זה כמצות לא תעשה. ושבת השקול ככל המצות כתיב בו שמירה. וזה למען ינוח שורך הכנעת נפש הבהמיות כנ"ל. וממילא מאיר נפש האדם. וזה כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה: