Purim תרס"ג 1

ליהודים היתה אורה ושמחה. אמרו חז"ל אורה זו תורה. וכ' היתה אורה. פי' אור הגנוז דכתיב יהי אור ויהי אור דרשו חז"ל שאור הראשון נגנז. לכן כתיב ויהי לשון צרה. שאין האור מתגלה בשלימות בעוה"ז. לכן כתיב בכל הימים ויהי ערב ויהי בוקר. שלא הי' האור בשלימות. וכאן כתיב היתה אורה. והיה לשון שמחה שנתגלה אור הראשון. ואיתא במדרש נמנעה השמחה מן הרשעים כו' שהוצרך הקב"ה לישב עם ב"ו בנר. ע"ש פ' בהעלותך. והיינו דאור הגנוז בו השמחה השלימה באור פני מלך חיים ובפורים מזה האור ניתן חיים לכל ישראל. ובאמת בשעת מתן תורה הי' גילוי מאור הגנוז. וע"י החטא נפלו בנ"י מדרגא זו. ובפורים נתחדש קבלת התורה ונגלה אור הגנוז. כל החטא מעגל בא ג"כ ע"י עמלק שקרך בדרך. ולכן בכל מחיית עמלק יש מחילת החטא. וכ"כ וחמת המלך שככה. אע"ג דכתיב ביום פקדי שנשאר רושם החטא. מ"מ בעת רצון נמחה זה החטא כמ"ש גם אלה תשכחנה: