Purim תרס"ב 3

ופורים הכנה לגאולה העתידה תחילת נצחון אדום שכחו חזק מאוד. כמ"ש במדרש שראה יעקב אבינו ע"ה שרו של אדום עולה ואינו יודע כמה עולה ע"ש. שהוא כחו של מדה"ד שירש מאת יצחק ועל חרבך תחי'. והוא מתגאה בזה שאין מלחמה שנוצחת שלא יהי' בו מזרע עשו. אבל כשנהפך החרב עליהם זה מיתוק הגבורות. לכן וחמת המלך שככה. דרשו חז"ל של מלך מלכי המלכים. שכאשר שלט בהם הדין. זה הוא רצון הקב"ה. וכשיש מפלת עמלק נעשה עת רצון למעלה. שככ"ה גי' רצו"ן. ונראה לי במה שזימנה אסתר את המן לסעודה. שבזה החלישה כח מדה"ד החזק שבו. שכתיב אח"כ ויצא המן כו' שמח וטוב לב. שנחלש קצת כח החרב שבו. וכעין זה כתב בחי' <b>מו"ז ז"ל</b> בעשו דכתיב וילך כו' את מחלת. ע"ש פ' ויצא. שהכל יראים מכח החרב שלו. עמל"ק גי' ר"ם. שיש לו באמת כח חזק מאוד והוא הגדול. אבל יעקב אדרבא הוא הקטן. ונתעלה בכח התורה כמו שזכה אל הבכורה במעשיו. וכ' ואתה מרום לעולם דרשו חז"ל רוממות (אתה) [שאתה נותן] בעולמך. כי הרוממות שבא מאתו ית"ש קיים לעד. וז"ש להודיע שכל קויך לא יבושו. אותן שמקוים לישועת השי"ת. החוסים בך לא יכלמו לנצח. וזהו בחי' שפת אמת תכון לעד. כי ה' אלקים אמת ויעקב כתיב בי' תתן אמת ליעקב. ויש לו דביקות באמת. ונק' שפת אמת. והוא בחי' הוי זנב לאריות. שזנב ארי ארי. לכן הגם שעוה"ז עלמא דשיקרא. מ"מ יעקב שיש לו דביקות בה' אמת. הוא שפת אמת. אבל בעמלק כתיב ראשית גוים עמלק. והוא ראש לשועלים. ומתגאה ברוממות שלו. ועליו נאמר ועד ארגיעה לשון שקר כמ"ש ללשונינו נגביר. כדאיתא ליכא דידע לישנא בישא כהמן. לכן אחריתו עדי אובד. כמ"ש איש לשון בל יכון בארץ: