Terumah תר"ס 2

במדרש אני ישנה ולבי ער כו'. שזכו אחר החטא להשראת השכינה בכח החקיקה שבלב. שקיבלו בקבלת התורה. דאיתא לב מתנה זו התורה שהיא מתנה בלבו של אדם. וז"ש במד' תנחומא שנק' לקח טוב כי כל סחורה צריכה שמירה שלא תאבד. והתורה נשמרת בלבו של אדם. וע"ז אמרו עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. וז"ש אני ישנ"ה רומז לשס"ה גידין. כי האברים והגידים הם התפשטות החיות שבאדם. וכן ברוחניות המצות מול האברים והגידים. וע"י ביטול המצות אני ישנה שנסתמין הגידין והמשכת הדם מהלב דרך הגידים. אבל התורה שהיא חקוקה בלב. לעולם ער בכח קול דודי דופק שהוא התורה והקול ששמענו בהר סיני. והלא דברים ק"ו בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב כו'. לפי ששם קיבלו התורה. מכש"כ שזה הקול מתעורר בנפש איש ישראל שכולם שמעו הקול. והי' מיוחד להם. וע"ז כ' אשר אנכי מצוך היום בכל יום. ולכן גם אחר החטא אותה הרשימה לא שקטה. ודופק בלבם. עד שחזרו בתשובה. וזכו לבנין המשכן: