Tetzaveh תרנ"א 1

במדרש זית רענן כו'. כמי שיש בזית ב' מיני שמנים. זך ושמן היוצא ע"י טחינה. כמו כן יש בבנ"י ב' מיני שמנים. ואיתא זית אגורי ששמנו אגור בתוכו. וכזה יש מצד כללות בנ"י. וכל פרט. כי מה שהוא בתוך כלל בני ישראל נמצא בו שמן זך. ובפרטות צריך כל א' לייגע עצמו להוציא מן הכח אל הפועל אותו שמן שהוא מעורב תוך פסולת. וצריך יגיעות רבות לבררו להיות נמשך אחר הפתילה. כי באדם יש בחי' מעשה דיבור מחשבה. ובכל אלה מתקן הנר. שהשמן הוא בחי' מחשבה. ובמעשה המצוה. כשנמשך המחשבה הטהורה בתוך המעשה חל עליו תורה בכח הדיבור. וכבר כתבנו במ"א כי דורו של מרע"ה הי' בחי' מגרגרו בראש הזית. והוא מאיר לכל הדורות כמ"ש להעלות נר תמיד. אבל יש מעין זה בכל דור. ואפילו בכל פרט ופרט. שיש זמנים שנמצא בו מחשבות טהורות. ולעת מצוא זאת המחשבה טהורה. צריכין להתדבק בה להיות מאיר לזמנים אחרים. לברר בכח מחשבה זו גם המחשבות אשר אינם מבוררים. וז"ש ויקחו אליך כו' זך כו' להעלות נר תמיד. ובש"ק יש התגלות שמן זך בכל איש ישראל. כי משה רע"ה מאיר לבנ"י בכל שבת ושבת כמ"ש בספרים. לכן בש"ק אין צריך בירור. שהוא בחי' זך. מי מנוחות. ובימי המעשה צריכין להוציא השמן המעורב תוך הפסולת. וכמו כן בדורות בזמן הגלות. וכל היסורים שעוברין על בנ"י הם להוציא השמן הנ"ל. כמ"ש במד' באין האומות כו' ומקיפין כו'. ועכ"פ צריכין לראות שבכח היסורים יתברר אותו השמן. וזה שהוכיחן הנביא זית רענן כו' קרא כו'. שלא יהיו ח"ו היסורין והגלות לחנם. רק למצוא על ידם אותו השמן כנ"ל: