Tetzaveh תרס"א 2

עוד במדרש שנמשלו לזית שאחר שטוחנין אותו ומקיפין באבנים נותנין שמנן ע"ש. וכבר כתבנו במ"א שדורו של משה הי' שמן זך בלי פסולת. ובימי הגלות הוא שמן השני והשלישי שבא ע"י היסורים. וכמו כן בימי המעשה. שע"ז נאמר יגעתי ומצאתי. שצריכין לברר השמן מן הפסולת. ובש"ק מאיר בחי' מרע"ה. והיא מתנה מבית גנזיו של הקב"ה שהוא זך בלי פסולת. ולכן נקודה זו המבוררת בלי פסולת זה נשאר לעולם. וע"ז כתיב להעלות נר תמיד שהשמן שהוא מעורב בפסולת אינו דבר של קיימא. וכעין זה אמרו בגמרא יגעתי ומצאתי תאמין לחדודי. אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא. והוא המתנה של ש"ק שמתגלה נקודה זו הברורה בלי פסולת. ולכן נאמר זכור את יום השבת שהוא בחי' זכירה שאין בה שכחה. ואיתא כי שמן יפה לזכירה אבל הזית בעצמו מביא שכחה. ולכן אותו שמן זית זך בלי שום פסולת הוא להעלות נר תמיד כנ"ל. ועוד במדרש שנמשלו בנ"י לשמן שאינו מתערב במשקין וצף למעלה. ובאמת זה בכח הנשמה. שהרי הנשמה מחיה כל הגוף. וכחה מתפשט בכל האיברים. אעפ"כ היא נבדלת. וזה הרמז החכם עיניו בראשו. וברא הקב"ה להיות הנשמה בראש ומוח להיות למעלה מן הגוף. הגם שהיא נקשרת בגוף כמ"ש ומפליא לעשות. וכל מה שברא הקב"ה הכל למילף מיני' חכמה. ובאמת זה רק בצדיקים כי הרשעים בחייהם קרוין מתים. ומערבין כח הנשמה שלהם בגוף. ולכן בנ"י כא) שיש בהם כח הנשמה ואז הנשמה מאיר לכל הגוף. והיא למעלה. ואותן הנשמות הגבוהים מהפכין עוד הגוף. כענין חסידים הראשונים. שהי' להם התפשטות הגשמיות שע"ז נאמר אפילו במיתתן קרוין חיים. וזהו שמן זית זך בדורו של מרע"ה. וכן בש"ק יומא דנשמתין מאיר הנשמה יתירה שהיא למעלה מכל הגשמיות והטבע. כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו. שבכל שבת יש הארה מבחי' משה רבינו ע"ה כמ"ש בספרים: