Yitro תרנ"א 4

בפסוק זכור את יום השבת. ואיתא אמרה שבת לכל נתת בן זוג כו'. השיב הקב"ה כנס"י יהי' ב"ז. הענין הוא עפמ"ש בזוה"ק ויברך כו' את יום השביעי כיון דלא אשתכח בי' מזונא מאי ברכתא אשתכח בי' אלא כולהו ברכאין תלי' בשביעאה כו'. וז"ש ברך כו' ויקדשהו. שהברכה בשבת היא למעלה בקודש. והיא שורש הברכות. וברכה זו אין מי שיכול לקבל רק בנ"י שנעשו כלים לקבל זו הברכה בקבלת התורה. וז"ש עוז לעמו יתן ועי"ז יברך את עמו בשלום. שהוא כלי מחזיק ברכה הנ"ל. ובנ"י הם בעצמם כמו בחי' השבת הנ"ל. לכן בנ"י שנבחרו מכל העמים להיות לו סגולה. הם בעוה"ז שפלים מכולם. בפרט בגלות. וכמו שהשבת הוא שורש כל הברכות ולא משתכח בי' מזוני בהתגלות. כמו כן בנ"י הם מקבלים שורש כל הברכות. וברוחניות לא בהתגלות. וז"ש כתפוח בעצי היער כו' בצלו חמדתי כו' ופריו מתוק לחכי. וכבר כתבנו מדרש חז"ל מה תפוח אין לו צל כו' כך בנ"י בצלו חמדתי אף שאין ניכר צילו בעוה"ז. כמו כן פריו מתוק לחכי דווקא והכל תמהין מה ברכתא אשתכח לבנ"י. אבל חיך אוכל יטעם. כמו הגוף בכלל מקבל המזון וחיך מקבל הטעם ודקות המאכל. כמו כן בכלל העולם. בנ"י הם פה וחיך והם מבחינים ויודעין להרגיש זה הטעם ז"ש פריו מתוק לחכי. וכ"ז הנחילנו השי"ת להיות לו לעם נחלה. וז"ש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ומקשים למה לא כ' אשר בראתיך. אבל באמת בעוה"ז אין לבנ"י מקום בקביעות. ולכן עבדים היינו במצרים כו'. כי אין זה מקום שלנו. ולכל אומה יש מקום. אך בנ"י מקום שלהם למעלה מן הטבע והזמן והמקום. לכן באמת כשבהמ"ק חרב וגלינו מארצנו. אין לנו מציאות בעוה"ז. אבל כאשר הוציאנו הש"י ממצרים והרים אותנו מבית עבדים להיות בחי' בנים. נתן לנו מציאות בהנהגת התורה. כמ"ש ולא נחם כו' דרך ארץ כו'. ואח"כ התורה עד שהכניסנו לארץ ישראל. ובנה לנו בית הבחירה. אז ניתן לנו מקום בעולם. וז"ש גרים ותושבים אתם עמדי. כביכול כבוד מלכותו ית' אינו נגלה בעוה"ז בקביעות והתגלות. וכמו כן בנ"י. ולכן השבת ובנ"י הם ענין א' ועדות אחת. כי הכל הבל. ושורש הברכה היא מהקב"ה בשבת קודש לבנ"י עם קדושו. כמ"ש ביני ובין בנ"י אות הוא. כמ"ש חז"ל שניתן בצינעא והרמז כמ"ש: