Acharei Mot תרס"א 1

בפ' אני ה"א כמעשה א"מ כו' ובמד' כשושנה בין החוחים כו' כשם ששושנה בין החוחים קשה לבעלי' ללקטה כך הי' יצ"מ קשה כו' אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שנאמר לכן אמור כו' לא הי' מדה"ד נותנת שיגאלו כו'. הענין הוא דשושנה בה"ח וודאי היא מעלה יתירה שנשתנית למעליותא מהחוחים. אך אעפ"כ השושנה שבין החוחים מקבלת פגם ונקבים מן החוחים עכ"פ. וכמו כן אעפ"י שבנ"י הם בעצמם נשמות קדושות וטהורות מ"מ קיבלו פגם במקום טומאת מצרים וכמה דברים שחושב המד' שלא שינו לשונם ושמותם כו'. אעפ"כ מי שנכנס למקום בורסקי ריח רע קולט עכ"פ. ולכן מצד זה הי' קשה שיצאו ממצרים. והקב"ה שאמר לכן אמור כו' אני ה' ואסר עצמו פי' שהדביק הקדושה בבנ"י אפי' בהיותם עדיין במצרים ומתוך זה נמשכו אחריו כמ"ש משכו ידיכם מע"ז. ובנ"י השתוקקו לזה כמ"ש משכני אחריך נרוצה. דהנה כמו שנמשלו בנ"י לשושנה בה"ח כן הקב"ה כתפוח בעצי היער. פי' התגלות אלקותו ית"ש בעולמות התחתונים נק' כן. אעפ"כ הקב"ה קדוש ונבדל ולכן נדמה לתפוח בעצי היער שהוא מעליותא שנשתנה לשבח ואינו מקבל שום פגם מעצי היער. וכמו כן נשתוקקו בנ"י להיות כך כמ"ש בצלו חמדתי. וכן רצון הקב"ה בנשמות בנ"י שנשתלחו בעוה"ז ובמצרים ובארץ כנען שלא יקבלו שום שינוי מאלה המקומות. וזה הכח קיבלו ביצ"מ. וז"ש אני ה' אלקיכם ובכח זו הקדושה יכולים אתם להיות נשמר שלא לעשות כמעשיהם. וכ"כ אני ה' לא שניתי. שאין בו שינוי לעולם כן אתם בנ"י לא כליתם. כמ"ש במ"א מזה שעכ"פ נמצא קדושה גנוזה בנפש ישראל שאינה מקבלת שינוי. וכשאדם מדבק עצמו בזו הנקודה. בזה יכול להינצל מן החוחים כמו שהי' ביציאת מצרים כנ"ל: