Acharei Mot תרמ"ח 1

במדרש כשושנה בה"ח משל למלך שהיה לו פרדס ועשו חוחים ומצא בה אשכול א' אמר בשבילו ינצל הפרדס כו'. כי הנה בנ"י נשלחו בעוה"ז להמשיך הקדושה גם בכל אלה המקומות. ולכן במרום שישבו בנ"י היה מקולקל ביותר כמ"ש ז"ל. ובאמת בנ"י בעוה"ז זוכין אל הקדושה בכח שגוברין על הקליפות וגשמיות הטבע וז"ש בפרשת קדושים בכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה א"מ קדושה. פי' ע"י גדר הערוה עצמו זוכין למצוא הקדושה וכל המצות הכתובין בפ' קדושים תהיו הם עצות למצוא הקדושה. וכתיב וכי תזבחו כו'. דכבר כתבנו בכמה מקומות דיש קדושה בעולם שנה נפש. ויש מקום בהמ"ק שמאיר לכל המקומות. ויש כמו כן שבתות ויו"ט בזמן. וכמו כן בנפשות. וכל הג' צריכין ג"כ גדר ערוה. ולכן כל קרבן היה לו זמן ומקום ונפשות מיוחדים. זה נאכל ליום ולילה ולזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים. ויש נאכל לב' ימים ולכל אדם ובכל מקום כו'. ומה"ט קי"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול. ומוכח בגמ' דאפי' יודע שיאכלנו מיד ולא יבא לידי נותר מ"מ אסור למעט מזמן אכילתן. והטעם הוא כיון שכח הקדושה יוכל להתפשט בשלמים לב' ימים אסור למעט הזמן שלא לעכב התפשטות הקדושה. וכמו כן אסר להותיר יותר מזמן שנתנה לו תורה לשמור הקדושה בזמנו ומקומו. וכמו כן כתיב באהרן ואל יבא בכ"ע אל הקודש כו' בזאת יבא כו'. ויתכן לרמוז כי בזאת הפי' בזה עצמו שאל יבא בכל עת. בזה הכח יבא אל הקודש. כי הנה יש לפעמים התגלות הקדושה בבחי' קירוב ויש לפעמים ע"י בחי' ריחוק. כי הנה העבודה ביוה"כ היה הכנה על כל השנה כדכתיב אחת בשנה. וביוה"כ היה בהתגלות וכל ימות השנה נמשך הארה מעבודה זו ע"י השמירה אל יבא בכל עת. וז"ש במדרש שאמר הקב"ה למשה כי לא נדחה ח"ו אהרן רק שיכנס כסדר הזה. פי' שכך צריך להיות בכל עת כפי סדר המיוחד לו. [וזה עצמו פי' אחד המרבה וא' הממעיט כמ"ש הט"ז להיות המיעוט לש"ש ע"ש] וכתיב ושמרתם את כו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא כתיב ויחי' בהם. לרמוז כי המצות נותנין חיות גם לפניהם. כי יעשה הוא לשון עתיד ע"ש המחשבה. שע"י התשוקה וההכנה אל המצוה זוכין מיד להמשיך חיות. ושמרתם זו משנה מה שלומדין ע"מ לעשות כי יש עתים שא"י לקיים המצות בפועל ממש ורק על ידי הרצון והמחשבה כנ"ל: