Naso תרמ"ט 1

במדרש איש כו' כי יפליא שוקיו עמודי שש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו שנאמר ועלי תשוקתו כו' ויכלו לשון תאוה. כדכתיב נכספה כו' כלתה נפשי כו'. פי' עוה"ז הוא המדריגה התחתונה ונק' שוקיו אבל הכל עומד ע"ז המדריגה התחתונה. והכל לזכותן של ישראל. כמ"ש ועלי תשוקתו פי' אותו התשוקה שנשתוקק לברוא העולם הי' כדי להוציא מכח אל הפועל זכותן של ישראל. והיינו דכתיב בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית. פי' כי בנ"י הם משתוקקין אל הקב"ה ומניחין כל הבלי עוה"ז. וזה הי' המכוון בבריאת העולם להיות לפניו ית' נחת רוח בזה שמבטלין הבל עולם עבור קדושת שמו ית'. לכן כתיב בש"ק ויכולו כו' שזה הי' עיקר תכלית שמים וארץ זאת התשוקה לבטל כל המעשים אליו ית'. וכמ"ש שמעי בת וראי כו' ושכחי עמך כו' ויתאו המלך יפיך כו' כמ"ש במד' לך לך ליפותך בעולם שהשי"ת ברא הכל כדי שיבואו בנ"י וישליכו כל זה ויתדבקו בו ית' שיהי' עדות על שבחן של בנ"י. ויתאו כו' כי הוא אדוניך. פי' כי השי"ת אדון כל ובמה נוכל לעבוד אותו רק ע"י שנמצא יצה"ר והבלי עולם בזאת נוכל למצוא מקום לעשות לו נחת רוח. ולכן הנזיר שפורש עצמו מתאות העולם זוכה לקדושה יותר מכהן גדול. ואמרו חז"ל במקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. והוא כלל לכל אדם כפי מה שעושה לעצמו גדר ערוה כך זוכה לקדושה. וז"ש בנזיר ששבחו שמעון הצדיק שפחז עליו יצרו וגבר עליו ע"י קבלת נזירות לכן זכה לקדושה עליונה שזה הי' עיקר רצונו ית' בעולם: