Emor תרנ"ז 2

בפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י כו' בת"כ המוסר עצמו ע"מ לעשות לו נס אין עושין לו נס כו' וכ"ה ברש"י. ויש להבין הסיום אין עושין לו נס ומה בכך וכי עיקר מצות מס"נ בעבור הנס. אבל יתכן לפרש כי באמת ע"פ הטבע א"א למסור הנפש רק בסייעתא דשמיא. וע"ז כתי' (אשר הוצאתי) [*המוציא] אתכם מא"מ. אמרו בת"כ ע"מ כן להיות לכם לאלהים בעל כרחכם. פי' שביצ"מ ניתן לבנ"י כח לשבור כל הטבע בעבור קדושת שמו ית'. להיות כמו נהייתי ונחליתי. לקבל אלקותו ית"ש בשבירת כל הגוף והטבע. והוא בחי' נס שלא כדרך הטבע כמ"ש נתת ליראיך נס להתנוסס. שע"י הנסים שעשה לנו הקב"ה נשתנו נפשות בנ"י שלא כדרך הטבע. ולכן אם אין המכוון לש"ש א"א לו למסור נפשו. רק כשמתכוון לש"ש עושין לו נס כנ"ל: