Metzora תרמ"ז 2

בענין הנגעים וההסגר. דכ' והזרתם את ב"י מטומאתם כו'. אין נזירה אלא פרישה כו'. פי' שיהי' בכח איש ישראל לפרוש עיקר נקודת לבבו בזמן הטומאה וכמ"ש ולא כו' בטמאם כו' משכני כו' כי בכל איש ישראל יש נקודה קדושה. ואמו"ז ז"ל ביאר הפסוק ששת ימי המעשה יהי' סגור שבנ"י שנק' גן נעול הוא ששומרין הנקודה פנימיות הנ"ל שלא להתערב בחשק עוה"ז. ע"ש בפרשת ראה. והוא כמ"ש בזוה"ק פ' זו ביום טובה הי' בטוב. דכשיש עונש בעיר צריכין להסתיר כו' ע"ש. ומזה הטעם עצמו בימי המעשה נסגר שער הפנימיות משום דשלטא בי' סט"א ותערובת טו"ר. רק בשבת דכל סט"א מתעברת וערקת. לכן מתגלה בו הארה הפנימיות. וביום טובה הי' בטוב הוא באמת בש"ק שנק' טוב כמ"ש טוב להודות. והוא רמז לעונתן של ת"ח משבת לשבת. וזה עצמו הי' ההסגר. והסגירו הכהן. שהוא חסד הש"י מה שלפעמים נסגר לבו של אדם שיש זמנים שצריך להיות נסגר הפנימיות כמ"ש יהי' סגור. וכל עובד ה' צריך להיות לו ב' בחי' הנ"ל. והכל בכח התורה שעוזרת לפתוח הלב ולהרחיב התפשטות הקדושה בעת הראוי וזה עשה רצונך כרצונו כו'. ובזמן דשריא סט"א צריכין לנעול הפנימיות. וזה בטל רצונך וכשעוסק במילין דעלמא ישמור נקודה פנימיות שלא להתערב בו הבלי עולם וזה והזרתם כנ"ל: