Freedom to Serve God

עבדים היינו לפרעה במצרים.

“We were slaves to Pharaoh in Egypt.”

This introduces the idea that before the Exodus, Israel was truly under Pharaoh’s authority.

פי' קודם יצ"מ היינו באמת עבדים לפרעה ולא היינו יכולין לקבל עול מלכות שמים כדאיתא מאן דכפית באחרא לא מצי קביל עול מלכותא דלעילא.

Before the Exodus we were truly slaves to Pharaoh and could not accept the yoke of Heaven, for one who is subjugated to another cannot accept the higher kingship.

Subjugation to a human power blocks full spiritual allegiance to God.

ועכשיו שהוציאנו הקב"ה משם.

And now that the Holy One brought us out from there…

Redemption changed the fundamental status of Israel.

אעפ"י שעדיין אנחנו בגלות מצד שאומות מושלין עלינו שלא כדת בעונותינו.

Even though we remain in exile, with nations ruling over us improperly because of our sins…

Exile authority is acknowledged but relativized.

אעפ"כ אין אנחנו משועבדים באמת להם ואין אנחנו בכלל כפית באחרא ונקראין עבדי ה' ולא עבדי פרעה.

Nevertheless, we are not truly enslaved to them, nor considered subjugated to another, and we are called servants of God, not servants of Pharaoh.

Post‑Exodus, no earthly power defines Israel’s identity.

כדכ' עבדי הם.

As it is written: “They are My servants.”

The Torah declares exclusive divine claim.

וזה עיקר השמחה שנכנסנו בכלל עבדי ה'.

This is the essence of the joy—that we entered the category of God’s servants.

True happiness comes from belonging to God.

והלא הדברים קו"ח מה מאן דכפית באחרא לא מצי קביל מלכותא דלעילא.

It is a fortiori: if one subjugated to another cannot accept the higher kingship…

A logical argument underscores the point.

מכש"כ עתה שנכנסנו בכלל עבדי ה' אין שום מלכות יכול לבטל מאתנו זה העבדות.

How much more now, since we are God’s servants, that no kingship can nullify this service.

Divine servitude is unbreakable.

ולכן אותן שאמרו במצרים חדל ממנו ונעבדה את מצרים.

Thus those who said in Egypt, “Let us be, and we will serve Egypt”…

Their statement is reinterpreted.

לא הי' מחמת רשעות.

It was not due to wickedness.

The Sefat Emet excuses their intent.

רק שהרגישו בעצמם שמשועבדים הם למצרים.

But because they felt themselves enslaved to Egypt.

They believed they lacked the capacity for higher freedom.

ואחר קי"ס שנגמר החירות אז ישיר משה ובני ישראל כו' השירה כו' לה'.

After the splitting of the sea, when freedom was completed, then Moses and Israel sang to God.

Song emerges from complete liberation.

ואיתא במכילתא לה' אמרוה.

The Mekhilta states: “To God they said it.”

The song was directed purely to Heaven.

פי' שהי' עיקר השירה לשם שמים שנכנסנו בכלל עבדי ה'.

Meaning the essence of the song was for Heaven, that we entered the category of God’s servants.

The praise celebrates the new identity.

ולכן אמרו ה' ימלוך לעולם ועד.

Therefore they said, “God shall reign forever and ever.”

God’s kingship is affirmed as eternal.

כי אין מלך בלא עם.

For there is no king without a people.

Kingship requires a loyal nation.

ועתה שעם זו קנית וחל עלינו מלכות שמים האמינו כי ימלוך לעולם ועד ולא יפסוק מעלינו מלכותו ית"ש לעולם.

And now, since You acquired this nation and Your kingship rests upon us, they believed He will rule forever and His kingship will never cease from us.

Redemption secures eternal divine sovereignty.

וזה ההלל שאומרים בכל רגל.

This is the Hallel recited on every festival.

Festival praise echoes this theme.

הללו עבדי ה' הגם שאנחנו בגלות אבל ע"י יצ"מ מובטחים אנחנו כי מלכותו ית"ש חופף עלינו.

“Praise, servants of God”—even though we are in exile, through the Exodus we are assured that His kingship hovers over us.

Exile does not negate divine protection.

כמ"ש ה' לי בעוזרי ומובטחים ואני אראה בשונאי.

As it is written: “God is with me among my helpers, and I shall see my enemies.”

Scripture reinforces trust.

טוב לחסות בה' כמ"ש עם עני ודל וחסו בשם ה' שהוא האמונה בגלות.

“Better to take refuge in God,” as said of the poor and lowly who take refuge in His name—this is the faith in exile.

Humility expresses exile‑faith.

כל גוים סבבוני כו' גם סבבוני כמה פעמים והשי"ת הצילנו מהם.

“All nations surrounded me… they surrounded me many times, and God saved us.”

Past salvations guarantee future deliverance.

כמו כן אנו מובטחים על גאולה העתידה.

So too we are assured of the future redemption.

History affirms hope.

ולכן מקדימין בכל יום יצ"מ וקי"ס קודם קבלת מלכות שמים שיתברר זה אצלנו כי אין אנחנו כפות באחרא ומוכנים לקבל מלכות שמים עלינו וזה סמיכות גאולה לתפלה בכל יום.

Therefore we precede each day the remembrance of the Exodus and the Splitting of the Sea before accepting the yoke of Heaven, to clarify that we are not bound by another and are prepared to accept God’s kingship—this is the daily juxtaposition of redemption to prayer.

The liturgy reinforces inner freedom necessary for divine service.

Summary: The Sefat Emet teaches that the Exodus permanently transformed Israel into servants of God alone, making all later exilic powers superficial. Freedom from Pharaoh enables acceptance of divine kingship, which no earthly rule can negate. This truth underlies song, Hallel, daily prayer, and faith in future redemption.