Shabbat HaGadol תרמ"ו 3

ומה שייחסו השם לשבת שקודם פסח דמצינו סדר הפסח בג' זמנים. בר"ח הי' הציווי. ובעשור הלקיחה. ובי"ד עיקר השחיטה. כי הגאולה הוא מצד השי"ת הגואל ובר"ח נגמר הגאולה מצד השי"ת שהבטיחם כחצות אני יוצא כו'. ומצד בנ"י הנגאלים הי' נגמר בעשור דכתיב משכו ידיכם מע"ז כו'. וזה הי' עיקר הגאולה בנפשותם. ואח"כ בפסח נשלם הגאולה להוציאם מיד פרעה המשעבדם. והרי התורה תלתה כל המצות ביציאת מצרים א"כ אינו במקרה והי' הגלות בנשמות למעלה ובנפש וגוף למטה. ובעשור הי' גאולת הנפשות ובפסח בגוף. ולכן יחסו הגדולה לשבת שהוא יומא דנשמתין ולאו דגופא. אכן בשורש הנשמה שלמעלה הי' התחלה עוד בר"ח ניסן. וזה שדרשו חז"ל הגיע שבועה כו' ואתם ערום בלי מצוה ע"ש. דקשה דכתיב ותבואו בעדי עדיים שדים נכונו א"כ למה כתיב ערום. רק דהמצות הם כלים כדמיון רמ"ח איברים לקבל הארת הנשמה. ובנשמה הי' נגמר הגאולה. רק המלבוש שהוא הנפש ברמ"ח פקודין התחיל עתה הגאולה בעשור לחודש ודו"ק: