Shabbat HaGadol תרמ"ז 1

בענין שם שבת הגדול כתבתי במ"א עפ"י המדרש אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג והשיב כנס"י יהי' בן זוגך. נמצא כשיצאו בנ"י ממצרים להיות עם השי"ת נתגדל ונשלם השבת. והענין הוא כי בכל דבר יש בחי' דכר ונוקבא וכפי הכנת המקבל נתגדל כח הנותן. והשבת כתיב בו ביני ובין בני ישראל אות הוא. נמצא כי יש בו חלק להשי"ת וחלק לבנ"י לכן נקרא שלום שמחבר עליונים ותחתונים. ופ"א כתיב הטעם כי בו שבת והוא חלק הנותן. ופ"א כתיב וזכרת כי עבד היית כו' על כן צוך כו' לעשות כו' השבת והוא חלק השבת מצד בנ"י המקבלים. ועל ב' אלו אומרים בקידוש ושבת קדשו כו'. ואח"כ זכר ליציאת מצרים ושבת קדשך כו' הנחלתנו שהוא החלק שדבוק השבת בעצמינו. וזה נגמר בשבת הגדול. ועיין בזוה"ק ויקרא ה' א' בפסוק גדול ה' כו' בעיר אלקינו כו' מסטרא דאיתתא נק' גדול ע"ש. כמו כן בזה כפי הכנת מקבלי השבת. נתגדל השבת: