Shmini תרנ"ד 4

בפסוק זאת החי' אשר תאכלו כו' לפי שישראל דבקים בחיים כו' כמ"ש רש"י ז"ל ואיתא בגמ' ע"פ המעלה אתכם מארץ מצרים אלמלא לא העליתי את בנ"י אלא לפי שאין מטמאין בשרצים די. דהנה המעלה אתכם הוא בחי' גדולה מיצ"מ. והוא כמ"ש הוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים. כי יש גאולה מן המיצר אבל יש בחי' יתירה שהוא למעלה מכל המקומות של צרה והוא בחי' נחלה בלי מצרים. ולפי שהקב"ה הביא אותנו להיות בני חורין בעצם לכן לא התיר לנו לאכול דברים שמשעבדין את הנפש אל הגוף כי עיקר חירות הנפש שלא להתקשר בדברים גופניים. ויש מינים שיכולין להעלות אותם כמ"ש במ"א פי' הסימנים מעלה גרה רמז על העלי'. ומפריס פרסה הוא שאין הקדושה נסתרת לגמרי. ויש מקומות פתוחים שנמצא הארת הקדושה כמו מציץ מן החרכים. אבל במי שאינו מפריס אין שם גילוי הקדושה רק בהסתר גדול שא"י להתברר עד לעתיד. והנה חז"ל דימו אדום לחזיר שהוא מפריס וגרה לא יגר שהגם שיש לו מלבוש שהי' יכול לתקן עצמו אבל לא חפץ בעלי' כמו שדרשו חז"ל עליו שמו נאה ואין מעשיו נאים. ובנ"י נתעלו מתערובות טו"ר ונדבקו בעץ החיים שהוא החירות. ולכן כל מאכל שלהם צריך להיות בו בחי' חירות. וכתיב עיני כל אליך ישברו כו' נותן כו' בעתו פי' כפי זמנו ומקומו. אבל אל בנ"י כתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי שדבקים בחיים ויש להם המזון כפי רצונו ית' בלי התלבשות הזמן והטבע וזהו בחי' נחלה בלי מצרים: