Shmini תרס"א 2

איתא בת"כ ויהי ביום השמיני שהי' שמחה לפניו במרום כיום שנבראו שמים וארץ כתיב התם ויהי ערב כו' ועל אותו היום נאמר צאינה וראינה כו'. כי בנ"י המשיכו עתה דרך חדש בעולם ע"י התשובה שעשו. וזה הי' הכנה לדורות כמ"ש חז"ל לא היו בנ"י ראוין לאותו מעשה כי אם להורות תשובה. והאלקים עשה האדם ישר ומעשה בראשית הכל לכבודו ברא והי' זה הדרך לצדיקים כמ"ש ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם. אבל בנ"י תקנו עתה דרך אפילו להנחשלים ונתעקמו יוכלו לחזור לדרך הישר ע"י תשובה. ודרך זו הוצרכו התחתונים להוציא מכח אל הפועל בעצמם כי דרכי ה' ישרים. [אע"ג דאיתא תשובה קדמה לעולם מ"מ להוציאו מכח אל הפועל הי' ע"י בנ"י שהרי איתא ג"כ ישראל קדמו לעולם] ולכן הי' שמחה לפניו כמו במעשה בראשית כי זה תיקון העולם. וז"ש שעטרה לו אמו. קראה אמו שהמשיכו דרך חדש. ולכן כ' ביום השמיני שהוא למעלה מדרך הטבע שהוא ז' ימי בראשית. וכמה גדולה התשובה כמ"ש ז"ל גדול החטא שמקודם מראה כבוד ה' כו'. ואחר החטא אפילו פני הסרסור יראו מגשת אליו. כמו כן אחר שעשו תשובה וירא כבוד ה' אל כל העם: