Shmini תרנ"ז 3

זאת החי' אשר תאכלו. במד' עמד וימודד ארץ כו' ויתר גוים ז' מצות פרקן מהם ע"ש המשל חמור כו' מלחית פרק ממנו המשא ע"ש. ובגמ' מקשי אתגורי מיתגר וכי יהי' חוטא נשכר ומשני שאין מקבלין עליהן שכר כמצווה ועושה ע"ש. ולפי"ז לכאורה אין מובן משל המד'. והענין הוא כי באמת המצות יש להם טעמים הרבה ופקודי ה' ישרים ומדריכין האדם בדרך ישרה ומטהרים את האדם ויש להם פעולות הרבה עצמו מספר. אבל שורש המצות למעלה מה שמתעורר ע"י מצוה שלמטה לזה אין שום ברי' מוכן רק בנ"י שעושין רצונו ית' למעלה בעשיות המצות. אבל עם הדומה לחמור א"י לעשות רצון בעליו הגם שנושא המשאוי אבל אינו פועל בו כרצון בעליו. ולכן נשנו ז' מצות. הגם דנאמרה ונשנית לכל נאמרה ונוהגין בבני נח. אבל נשנו לומר שבנ"י מקיימין אותן עפ"י התורה שמשמים ואין זה בבני נח. ולפי שבני ישראל מעשיהן מתקשרין למעלה. לכן זאת החי' אשר תאכלו כי מהאוכל יצא מאכל. וע"י אכילת הצדיק מתעלה משהו מזה המאכל למעלה. וזה פי' חי' אשר לא תאכל שנדחק באבן עזרא בזה ע"ש ותבין דברי: