Korach תרנ"ג 2

איתא בזוה"ק אהרן ימינא קרח שמאלא כו'. ולכן הי' צריך קרח לבטל עצמו אל אהרן וזה הי' תנופת הלוים כמ"ש בזוה"ק פקודי דבזהב כ' זהב התנופה ולא בכסף כי מדה"ד כל מה שמתפשט למטה מוסיף דינים תקיפין ולכן צריכין להרים ולהעלות מדה"ד לשורשו ובזה נימתק. אבל מדת החסד כל מה שמתפשט יותר למטה מתרבין החסדים ומתקיים העולם. ונראה שלכן הטביע הקב"ה להיות טבע אש עולה למעלה ומים יורדין למקום נמוך. כי עוה"ז יסודו רק על המים כמ"ש רוקע הארץ על המים. וכתיב עולם חסד יבנה. ומדה"ד ג"כ אחד מעמודי העולם אבל הוא לפרקים ולפי שעה. וזהו רמז תפוחי זהב במשכיות כסף. שהעיקר מדת החסד רק שנסבך עמו מדה"ד. ולכן עיקר שם לוים להיות טפלים להכהנים כמ"ש ונלוו עליך שכן הוא מדתם בשורש להיות מדה"ד טפל למדה"ח. ולכן מה שנתקנא קרח באהרן טעה טעות גדול ולא ידע כי בזה ההכנעה אל אהרן בזה יבוא על מקומו ושורשו. והנה זה תכלית האדם שימצא מקומו ושורשו. ומשה רבינו ע"ה הוא בחי' התורה ורצה לעשות שלום ביניהם כי התורה נותנת מקום לכל המדות. כמו שיש בתורה חסדים ומשפטים. ונמצא גם בתורה הוראת שעה. ואיתא בנשיאים שהקריבו קטורת מבחוץ והי' הוראת שעה שדרשו חז"ל ע"ז יפה כו' רעיתי כתרצה בשעה שאתם מתרצים לי וכאן נשתתפו הנשיאים שרצו לעשות מזה סדר קבוע וזה לא יוכל להיות כנ"ל. [ובס' לקוטי תורה כתב פי' הגון על מאמרם ז"ל כשהי' הלל כפוף לפני שמאי הי' קשה לבנ"י כיום שנעשה העגל. וצריך ביאור. ופי' הוא ז"ל כי בהתפשטות הדינים אחוזים הקליפות והסט"א וזה הי' חטא העגל כמ"ש ודי זהב. ולכן הלכה כב"ה כי החסד צריך לגבור כמ"ש לעיל. וכשגבר שמאי היו יראים שלא יהי' אחיזה לסט"א. ולכן לעתיד כשיתבערו אלהים אחרים יהי' מדה"ד עיקר ע"ש. ולפי זה נראה כי ביום כלות משה שכלו המזיקין כמ"ש במד' ובזוה"ק דכפית לסט"א בע"כ ע"ש. לכן נתקבל הקטורת מבחוץ. אבל כתיב ויהי ביום רמזו במד' שם שהיה גלוי לפניו כי ישתתפו אח"כ במעשה קרח ע"ש. והיינו כנ"ל שרצו אח"כ לעשות מזה קבע וזה לא יתכן. כי מעשה זה הוא רק לפי השעה כמ"ש. ונמצא כזה בדבריהם ז"ל אלו הי' נותנין קורטוב של דבש בקטורת אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין מפני שהתורה אמרה כל שאור כו'. ובנשיאים דרשו אכלתי יערי עם דבשי שהי' הוראת שעה כנ"ל. ואפשר זה כוונת חז"ל במה שניחם הקב"ה לאהרן שלך לעולם קיימת כי קרבן הנשיאים רק לפי שעה כמ"ש]: