Naso תרנ"ז 2

בענין ברכת כהנים. כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ובאמת התחתונים רחוקים מקדושה עליונה ואינם יכולין לקבל הברכה רק ע"י עבודה במקדש. וכמו כן תפלה במקום תמידין. וע"י שמעלין ריח ניחוח לה' אז יש מקום לקבל הברכות כדכתיב ביצחק ראה ריח בני כו' ויתן לך כו'. והכהן המקריב קרבן מלמטה להעלות ריח מתחתונים לעליונים בזה נעשה הכנה לקבל הברכות. ובמד' כתיב ישא ה' פניו וכתיב לא ישא פנים כאן כשעושין רצונו של מקום פי' כשנעשה עת רצון למעלה ע"י עבודת בנ"י וכמ"ש אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין ומכש"כ בזמן הקרבן אז הקב"ה מתקרב אל התחתונים. וע"ז אמרו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. פי' כרצונו שרצונו ית' באמת להשפיע לכל חי רצון וזהו א"י להתקיים רק ע"י עשיית רצונו ית"ש. ואז עשיית רצונך הוא רצונו כמ"ש טוב בעיני ה' לברך את ישראל. וגם מ"ש במד' ע"י שישראל נושאין לי פנים ומברכין על כזית כביצה. הענין הוא מאחר שבנ"י רוצין להתדבק תמיד אל השורש ולכן כל שיש להם קצת שביעה מברכין כדי שלא יהיו נפרדין מן השורש ולכן הקב"ה מתקרב להם. ואיתא מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן רצה הקב"ה שיקבלו בנ"י הברכות מתוך מעשיהם הטובים ואז ישא ה' פניו שיקבלו הברכות פנים בפנים בלי בושת. ואיתא לה' הארץ. והארץ נתן לבני אדם כו' כאן לאחר ברכה. ולכן על ידי ברכת המזון מקבלין הברכה בדין ובעין יפה בלי בושת כנ"ל: