Shavuot תר"נ 3

בפסיקתא ארשב"י אין אנכי אלא לשון ניחומים אנכי אנכי כו' מנחמכם. לולי תורתך שעשועי כו'. ע"ש. כי הנה בתחילת ירידה למצרים כתיב אנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך. וגם משה רבינו ע"ה שאל מי אנכי והשיב לו הקב"ה זה לך האות כי אנכי שלחתיך כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה. וע"ז נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך. פי' זה האלקות שנתן השי"ת בבנ"י זה הי' לנו למושיע ויהי' לנו למושיע בכל הצרות. כי מצרים שם כולל על כל מיצר. וכ"כ עמו אנכי בצרה. ועתה אין לנו שיור רק התורה הזאת. ואיתא אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה והתורה נותנת חירות לפניה ולאחרי'. כאשר תחילת יצ"מ הי' בכח זה תעבדון את האלקים מכש"כ שנותנת חירות להבא. ובאמת הפי' שאין לך בן חורין כו' הוא מיוחד לבנ"י שכן ניתן להם בקבלת התורה שלא יהי' לנו עזר ומושיע וגאולה בשום כח אחר רק בכח התורה. וכפי מה שבנ"י מאמינים מזה ואין סומכין על שום הצלה רק בכח התורה אז החירות בא בכח התורה. וז"ש אנכי כו' אשר הוצאתיך שאין לנו גואל אלא ה' אחד. וכ"כ ואנכי ה"א מארץ מצרים ואלהי' זולתי לא תדע. [בענין שתי הלחם יתכן לפרש לפ"ד מו"ז ז"ל בפסוק קרבני לחמי אך אין כאן מקום להאריך]: