Shlach תרנ"ב 3

בפרשת ציצית וראיתם אותו כו' ולא תתורו כו'. מצות ציצית לתקן הראי' כדפרש"י מלשון מציץ מן החרכים וע"י מצוה זו יכולין להביט ולהשיג נפלאות ה' ולכן בק"ש יש מצות תפילין וציצית ואיתא הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו. ובר"מ איתא דגם בלי ציצית כמעיד שקר ע"ש בזוה"ק פרשה זו. והענין דכ' בעד או ראה או ידע דיש עדות בראי' או בידיעה כי העדות שבנ"י מעידין אינו בפה בלבד רק מה שכל איש ישראל יכול להשיג ולראות ולדעת אותו ית' כמ"ש אתה הראת לדעת. אכן ע"י מצות אלו מוציאין מכח אל הפועל בחי' ראי' וידיעה הנ"ל. והנה ע"י החטא נתערב טו"ר ולכן עץ הדעת טו"ר צריך בירור ובנ"י ניתן להם בתורה עצות לתקן אלה הדברים. וק"ש גופא הוא עץ החיים וצריכין לחבר עמה בחי' הדעת. ולכן אמרו כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים. כי מצות נסכים ומנחה שניתן לבנ"י בכניסתן לארץ הוא רמז שתיקנו בחי' עה"ד. כמ"ש חז"ל עץ שאכל אדה"ר חטה הי'. ענבים סחטה לו. וכשנתברר עץ הדעת צוה הקב"ה להקריב מנחה ונסכים עם הקרבן וכן בק"ש לסמוך לה בירור הדעת והוא בכח התפילין. ולכן בש"ק א"צ תפילין דכתיב בי' לדעת כי אני ה' מקדשכם. וציצית הוא בחי' ראי' דכתיב ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם. ממילא ע"י תקון העינים ולא תתורו אחרי עיניכם זוכין למלבוש הטלית שהוא תקון רמ"ח איברים וגידין שבנפש שהוא בחי' המלבוש. והוא בחי' ראי' במדריגה הקרובה לחוץ. וידיעה הוא מקושר בפנימיות כדאיתא בזוה"ק פ' וארא לא נודעתי להם כי הידיעה יותר מן הראי'. ובאמת ב' אלו המצות תפילין וציצית הם בחי' נר מצוה זו ציצית ששקולה נגד כל המצות ומתקנת איברי וגידי הנפש. ותפילין אמרו חז"ל שהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך והוא מתקן הרוח בחי' התורה. ותקון הראי' ע"י ולא תתורו אחרי כו' עיניכם כו' למען תזכרו. ומלת למען כלל ב' פירושים כמו למען אשר יצוה. ושניהם אמת כי צריכין לשמור לב ועינים מגשמיות כדי להיות זוכין לזכור מצות ה'. וכמו כן למען תזכרו מצות ה' תזכו לזה שלא לתור אחרי לבבכם ועיניכם. וכשנשמרין מב' אלו זוכין למלבוש נאה היפוך ממ"ש וידעו כי ערומים הם מהמצות כדפרש"י שם: