Chayei Sarah תרנ"ח 2

איתא במדרש אברהם תבע זקנה יצחק יסורים יעקב חולי. כי עיקר רצון האבות היה לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים ולתשובה. ומדת אאע"ה החסד. וזה בחי' התעוררת מכח הזקנה. רוב שנים יודיעו חכמה. שמיישב האדם א"ע כמה חסדים עובר עליו תמיד מהקב"ה. ומתעורר לתשובה ע"י הזקנה שרואה שמתקרב אל המיתה לחזור נשמתו. ויצחק במדה"ד תבע יסורים. ויעקב במדת רחמים הממוצע תבע חולי כדכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ובקשת אליעזר הי' עשה חסד עם אדוני אברהם. במד' התחלת גמור. במו שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה בך חותמין. כי התחלה בחסד וסופו בחסד. כמ"ש חז"ל התורה התחילה בגמ"ח וסופה בגמ"ח. ומצינו דאברהם קיבל עיקר ברכותיו בסופו כמ"ש ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל. וביצחק כתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו. דאיתא הכשר בכהנים פסול בלוים. כהנים נפסלין במומין וכשרים בשנים. ולוים כשרין במומין ופסולין בשנים. כי מדה"ד צריך להתבטל בסופו למדת החסד. ושלא יהי' בשלימות. כי א"א לעולם להתקיים בדין. לכן כי זקן יצחק נטפל מדה שלו אל החסד. ותכהינה עיניו. פי' מדתו נתקטנה להיות הגמר בחסד כנ"ל: