Noach תרמ"ז 2

במד' בא אל התיבה. הה"ד תאבד דוברי כזב. ואני ברוב חסדך כו' דכתיב ונח מצא חן. דרשו חז"ל אינו כדאי אלא שמצא חן. ובאמת זה עבודת האדם למצוא חן בעיניו ית' ואז השי"ת מסייע לההולכים בתמים והוא בחי' השבת שנק' מתנה כדאיתא בזוה"ק נח הוא שבת. ואפשר שזה הוא משרז"ל עלה במחשבה לבראו במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדה"ר. היינו הסיוע שיש בש"ק שנמשך הארה מעולם העליון למעלה מן הטבע. דהא כתיב ברא אלקים משמע שבמעשה נברא במדה"ד רק שהקדים ושיתף מדה"ר היינו שיהי' דביקות להבריאה בעולם הרחמים והוא על ידי השבת ולכן אחר השבת כ' אלה תולדות כו' ביום ברוא ה' אלקים. והוא הברכה דכ' ויברך את יום השביעי שכפי היגיעה בימי המעשה זוכין בש"ק לברכה ולדביקות בשורש העליון ששם כולו רחמים. והשבת הוא קיום הכל. ולכן אומרים זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. שיש ג' בחי'. עולם שנה נפש. והשבת מעלה הבריאה. והזמן. והנפשות להיות להם דביקות בהשי"ת. רק שצריכין להיות כלי מוכן לקבל השבת. וזה הי' ההפרש שדור המבול היו רשעים ונקראים דוברי כזב שלא היו חפצים לבוא אל האמת ונח ביקש והשתוקק ומצא חן בעיני ה':